והוא רחום
זְכוֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אבותינו – ובזכותם אַל תֵּפֶן (-תפנה) להביט אֶל קְשִׁי העורף (-העקשנות) של בניהם הָעָם הַזֶּה, וְאֶל רִשְׁעוֹ (-רשעתו) שהרשיע לעשות במזיד וְאֶל חַטָּאתוֹ שחטא בשוגג. שׁוּב וחזור בך מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ – מכעסך עלינו וְהִנָּחֵם – ותתחרט כביכול עַל הָרָעָה שבקשת לעשות לְעַמֶּךָ.
וְהָסֵר מִמֶּנּוּ (-מאתנו) את מַכַּת הַמָּוֶת – המכה המביאה מיתה (-הן בידי שמים והן בידי אדם) כִּי הרי רַחוּם אָתָּה, כִּי הרי כֵן היא דַּרְכֶּךָ ומנהגך לַעֲשׂוֹת חֶסֶד חִנָּם (-שלא בזכות המעשים) בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. חוּסָה (-רַחֵם) יְהֹוָה עַל ישראל עַמֶּךָ וְהַצִּילֵנוּ מִזַּעְמֶךָ (-מכעסך), וְהָסֵר מִמֶּנּוּ (-מאתנו) את מַכַּת הַמַּגֵּפָה (-מיתה חטופה בידי שמים, ראה מוע"ק כח, א) וּגְזֵרָה קָשָׁה אחרת, כִּי הרי אַתָּה שׁוֹמֵר על בני יִשְׂרָאֵל.
