תפילת שחרית (ז)

כִּי כָל פֶּה (-של כל הבריות) לְךָ יוֹדֶה – יתן הודיה ושבח (-כי כולם יכירו שכל טובתם באה ממך), וְכָל לָשׁוֹן שבעולם לְךָ תִשָּׁבַע לעבדך באמונה, וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה ותייחל שתושיע אותה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע בהכנעה, וְכָל קוֹמָה (-בעל גובה) לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה ותיפול (-בפישוט ידים ורגלים), וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ (-יראו מפניך), וְכָל קֶרֶב (-האברים הפנימיים) וּכְלָיוֹת (-שהן מקור העצה באדם) יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כי כל חלקי הגוף, הן האברים החיצוניים והן הפנימים כולם יכירו ויביעו תוקף מלכותך, כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב בתהלים (לה, י): כָּל עַצְמוֹתַי (-שהם עיקר ויסוד הגוף) תֹּאמַרְנָה, יְהֹוָה מִי הוא מושיע כָמוֹךָ, הן רק אתה מַצִּיל עָנִי – המעונה והחלש מֵחָזָק – מן החזק מִמֶּנּוּ (-הצלת הגוף), וְעָנִי וְאֶבְיוֹן (-שאין ביכולתו לשכור שומרים על ממונו) אתה מציל מִגּוֹזְלוֹ – מן הבא לגזול אותו (-הצלת ממון).