תפילת שחרית (כב)

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יום הַשַּׁבָּת לקיים את כל הלכותיה המרובות, לשמור לַעֲשׂוֹת אֶת מצות הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם – בכל דורותיהם, כי נִכְרַת עליה בְּרִית עוֹלָם (-קיום נצחי). רק בני ישראל ישמרוה (-אבל גוי שֶׁשָּׁבַת חייב מיתה) כי בֵּינִי (-בין הקב"ה) וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת וסימן הִיא (-השבת) לְעֹלָם – על בריאת העולם, שבה הם מעידים כִּי שֵׁשֶׁת (-בששת) יָמִים עָשָׂה יְהֹוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וכל אשר בהם, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת – פסק ממלאכתו וַיִּנָּפַשׁ – ונח.