תפילת שחרית, שמונה עשרה (עו)

שמונה עשרה

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם ועד (-שגבורתך נצחית ללא רפיון) – אֲדֹנָי, מְחַיֵּה את המֵתִים (—כשיגיע העת לכך) אַתָּה הוא לבדך, ורַב כוחך לְהוֹשִׁיעַ את ישראל (ישעיה סג, א).

מוֹרִיד את הַטָּל.

מְכַלְכֵּל – מפרנס את בני האדם החַיִּים בְּחֶסֶד – ולא בצדקת הבריות (—כנאמר (תהלים קלו, כה): "נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו"), מְחַיֶּה את המֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים (—לעתיד לבוא), סוֹמֵךְ – תומך בנוֹפְלִים – לבל ישארו בנפילתם, וְרוֹפֵא את החוֹלִים מחוליים, וּמַתִּיר את קשרי האזיקים של האֲסוּרִים בבית הסוהר, וּמְקַיֵּם את אֱמוּנָתוֹ – נאמנות הבטחתו שהבטיח (בדניאל יב, ב) להחיות – לִישֵׁנֵי – למתים הישנים וקבורים בעָפָר, מִי כָמוֹךָ ה' בַּעַל גְּבוּרוֹת (-שהגבורה היא שלו והוא נותנה לכל מי שיחפוץ) וּמִי דוֹמֶה לָּךְ, שהרי אתה מֶלֶךְ המֵמִית את החיים וּמְחַיֶּה את המתים, וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה לעם ישראל (—לאט לאט, כצמח הזה הגדל והולך לאטו).

וְנֶאֱמָן אַתָּה שתקיים הבטחתך לְהַחֲיוֹת מֵתִים.

בָּרוּךְ (-מקור הברכה והשפע) אַתָּה הוא יְהֹוָה (-אדון הכל היה הוה ויהיה) מְחַיֵּה את הַמֵּתִים (—לעתיד לבוא).