(104) שער התבונה, פרק ח

וּמִדָה זוֹ מוֹעֶלֶת לָאָדָם גַּם כֵּן לִפְעָמִים לְהוֹסִיף לוֹ יָמִים, אֲפִלּוּ אִם כְּבָר נִגְזַר עָלָיו שֶׁיָּמוּת.

כִּדְאִיתָא בְּמַעֲשֶׂה דְּרַב הוּנָא בְּרֵהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דְּחָלַשׁ, וְעָל רַב פָּפָּא לְשִׁיּוֹלֵי בֵּהּ (פֵּרוּשׁ: לְבַקְּרוֹ), חָזָא דְּתַקּיף לֵהּ עָלְמָא, אָמַר לְהוּ: צְבִיתוּ לֵהּ זְוַדְתָּא (פֵּרוּשׁ: תַּכְרִיכִין), לְסוֹף אִתְּפַח (פֵּרוּשׁ: נִתְרַפֵּא). הֲוָה קָמִכְסִיף רַב פָּפָּא לְמֶחְזְיֵהּ. אָמַר לֵהּ: מַאי חָזֵית? אָמַר לֵהּ: אִין הָכֵי הֲוָה (מִיתָה נִקְנְסָה עָלַי), וְאָמַר לְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וְלָא מוֹקִּים בְּמִלֵּהּ, לָא תוֹקְמוּ בַּהֲדֵהּ.

תרגום: רַב הוּנָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, נֶחֱלָה, וְעָלָה רַב פָּפָּא לְבַקְרוֹ. רָאָה רַב פָּפָּא שֶׁהוֹלֵךְ לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, אָמַר לַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ: הֲכִינוּ לוֹ תַּכְרִיכִין. וּלְבַסּוֹף נִתְרַפֵּא רַב הוּנָא. הָיָה רַב פָּפָּא מִתְבַּיֵּשׁ לִרְאוֹת פְּנֵי רַב הוּנָא. אָמַר לוֹ רַב הוּנָא: בֶּאֱמֶת, כָּךְ נִגְזַר עָלַי, וְאָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, גַּם אַתֶּם אַל תְּדַקְדְּקוּ אַחֲרָיו.

עַל כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְדַּבֵּק תָּמִיד בַּמִּדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ, וְיִהְיֶה טוֹב לוֹ בָּזֶה וּבַבָּא.