ה. אף השומע רכילות מחבירו הנאמן עליו כשני עדים, אינו רשאי להאמינו. אך אם הדבר נוגע לו להבא, מותר להאמינו. ומכל מקום אסור לו לספר זאת לאחרים, ולא להכותו או לגנותו או להפסידו ממון מחמת כן.

ו. היתר זה הוא רק כשהמספר נאמן עליו כשני עדים תמיד ובכל דבר, אך אינו יכול להחליט על סתם אדם שבסיפור זה הוא מאמינו כשני עדים, ואדרבה, ככל שיאמינו יותר כך יגדל חטאו בקבלת לשון הרע ורכילות.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: ה. אסור לקבל רכילות אפילו מאדם הנאמן עליו כשני עדים, ואפילו אם לפי דברי אותו אדם אין אפשרות ללמד זכות על אותו אדם שדיבר עליו או עשה לו דבר רע. אמנם אם יש לו תועלת בכך להבא, כגון שסיפר לו [אותו אדם הנאמן כשנים] על פלוני שרוצה להרע לו או להזיקו, כדי שישמור את עצמו, מותר לקבל ממנו דבר זה ולהאמינו. אבל לא יגלה את הדבר לאחרים, ואף לא לאנשי ביתו, אלא אם כן יש תועלת בגילוי זה. וכל זה הוא דוקא אם אותו אדם הנאמן עליו כשנים מספר לו דבר ששמע בעצמו מאותו פלוני, אבל אם הוא עצמו שמע זאת מאחרים, אין לו יתרון על אדם אחר.

ו. ואפילו באופן שמותר להאמינו, היינו דוקא אם הוא מכיר את טבע אותו אדם שסיפר לו זאת, שאינו משקר בשום אופן, ואינו מגזים בדבריו, ודעתו סומכת עליו כל כך עד שנאמנים עליו כל דבריו תמיד [ולא רק בסיפור זה] כנאמנות של שני עדים המעידים בבית דין. [וגם אז מותר רק להאמינו בעצמו, אך לא להפסיד לאותו פלוני ממון או להכותו או לגנותו]. אבל אם אותו מספר אינו נאמן עליו בדברים אחרים, ורק בסיפור זה שסיפר לו על פלוני הוא מאמינו, משום שמָתְקוּ לו דברי לשון הרע ורכילות שסיפר לו בגנות אותו פלוני, בודאי אסור להאמינו, ואינו יכול להחליט בדעתו שבסיפור זה הוא מאמינו כשני עדים. ואדרבה, ככל שיחליט יותר בדעתו שהוא מאמין לדבריו שהם אמיתיים, יכנס יותר לכלל מקבל לשון הרע ורכילות.