(106) שער התבונה, פרק ט

פרק ט: בּוֹ יְבֹאַר מִדַּת הַבִּטָּחוֹן וּקְבִיעֵת עִתִּים לַתּוֹרָה.

עוֹד זֹאת יִרְאֶה לְחַזֵּק תָּמִיד אֶת עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן, כִּי מִלְּבַד שֶׁהִיא מִדָּה קְדוֹשָׁה וּמֻכְרַחַת לְדֶרֶךְ עֲבוֹדָה הַתַּכְלִיתִי, עוֹד זֹאת צְרִיכָה מְאֹד לְעִנְיַן מִדַּת שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן. כִּי יָדוּעַ הוּא שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים יֵרַע לִבּוֹ מְאֹד עַל חֲבֵרוֹ, וְהַיֵּצֶר מְסִיתוֹ לֵילֵךְ וּלְפַרְסְמוֹ לְאִישׁ רַע וּבְלִיַּעַל עַל דָּבָר, שֶׁלְּפִי דַּעְתּוֹ נָגַע לוֹ בְּעִסְקוֹ, אוֹ שֶׁנִּגְרַע לוֹ מִכְּבוֹדוֹ עַל יָדוֹ, וְקָשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ בְּעִנְיָן זֶה. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִתְיַשֵּׁב הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁאֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא, וּלְכָל אֶחָד יִנָּתֵן, מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, הֵן לְעִנְיַן כָּבוֹד וְהֵן לְעִנְיַן מָמוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּיוֹמָא: מִכָּאן אָמַר בֶּן עֲזַאי: בְּשִׁמְךָ יִקְרָאוּךָ וּבִמְקוֹמְךָ יוֹשִׁיבוּךָ וּמִשֶּׁלְּךָ יִתְּנוּ לָךְ וְכוּ', אָז יִרֶף מִמֶּנּוּ הַיֵּצֶר.