116. בחור (ב)

וְכֵן לְעִנְיָן עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַבַּחֲרוּת הִיא הַזְּמַן הַנָּאוֹת לִהְיוֹת רָץ כַּצְּבִי וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְגִבּוֹר כַּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי בִּימֵי הַבַּחֲרוּת – כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ הָאִישׁ יַעֲשֶׂה, כִּי כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחוֹ. וְכֵן לְעִנְיָן הַתְּשׁוּבָה, הַבַּחֲרוּת הוּא הַזְּמַן הַנָּאוֹת לְקַיֵּם אֶת דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וְכָל טוֹב אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם בִּזְמַן בַּחֲרוּתוֹ, וְיֹאחַז בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְהַפְּרִישׁוּת, הוּא יוֹתֵר חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, בַּאֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ רְתִיחַת הַדָּם, וְיִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ, וְהוּא גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ.