117. בחור (ב)

וְכֵן לְעִנְיָן עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַבַּחֲרוּת הִיא הַזְּמַן הַנָּאוֹת לִהְיוֹת רָץ כַּצְּבִי וְקַל כַּנֶּשֶׁר וְגִבּוֹר כַּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי בִּימֵי הַבַּחֲרוּת – כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ הָאִישׁ יַעֲשֶׂה, כִּי כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחוֹ. וְכֵן לְעִנְיָן הַתְּשׁוּבָה, הַבַּחֲרוּת הוּא הַזְּמַן הַנָּאוֹת לְקַיֵּם אֶת דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וְכָל טוֹב אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם בִּזְמַן בַּחֲרוּתוֹ, וְיֹאחַז בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְהַפְּרִישׁוּת, הוּא יוֹתֵר חָשׁוּב וּמְרֻצֶּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, בַּאֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ רְתִיחַת הַדָּם, וְיִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ, וְהוּא גִּבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ.

֍֍֍

וּכְנֶגֶד זֶה, בָּחוּר הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רָעָה, בְּכָל יוֹם וְיוֹם הוּא מוֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע, כְּדַרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע, שֶּׁהַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עָשָׂה כֵּן וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עָשָׂה כֵּן וְכוּ'. וְכֵן דֶּרֶךְ גֶּבֶר, שֶׁעַל פִּי מַה שֶׁיִּתְרַגֵּל בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה. וְעוֹד, שֶׁכַּאֲשֶׁר לֹא יִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה מִזְּמַן בַּחֲרוּתוֹ, אַף אִם בְּסוֹף יָמָיו תִּפָּקַחְנָה עֵינָיו, יִכְבַּד עָלָיו עֹל הַתְּשׁוּבָה בִּימֵי זִקְנוּתוֹ.

וְעַל כָּל פָּנִים, גַּם אִם לֹא נָתַן לֵב מֵרֵאשִׁיתוֹ לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת ה' כַּדָּת, יֶאֱזֹר כְּגִבּוֹר חֲלָצָיו עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַתְּשׁוּבָה, וְאָמוֹר יֹאמַר, אָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא אָמוּת לְמָחָר, כִּי אֵין לַמָּוֶת חִלּוּק בֵּין צָעִיר לְזָקֵן, וַאֲפִילוּ אִם יִחְיֶה שָׁנִים רַבּוֹת הֲרֵי לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה בָּחוּר כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וְאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי, שֶׁמָּא לְיוֹם מָחָר לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ הַיּוֹם, וְגַם אִם אוּכַל – אֶצְטָרֵךְ לַעֲמֹל בְּאוֹתוֹ יוֹם בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, וְאִלּוּ הַיּוֹם הַזֶּה – הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב, וּבַמֶּה יְתֻקָּן הַיּוֹם הַזֶּה.