(117) שער התבונה, פרק יב

פרק יב: בּוֹ יְבֹאַר, מַה שֶּׁאָמְרָה הַתּוֹרָה, שֶׁזְּכִירַת מַעֲשֵׂה מִרְיָם הִיא תּוֹעֶלֶת לְהִנָּצֵל עֵל יְדֵי זֶה מֵעָוֹן הַמַּר.

וְיֵשׁ עֵצָה כְּלָלִית לְהִנָּצֵל מֵעָוֹן הַמַּר וּמֵעָנְשׁוֹ, וְהוּא מַה שֶּׁלִּמְּדָנוּ ה' יִתְבָּרַךְ בְּפָרָשַׁת תֵצֵא: "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים" וְגוֹ', וְסָמִיךְ לֵהּ: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְּמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם". וְשָׁנִינוּ בְּסִפְרִי, "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה" וְגוֹ' יָכוֹל בִּלְבָבְךָ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת" הֲרֵי שְׁמִירַת הַלֵּב אָמוּר (דְּהַסִּפְרִי מְפָרֵשׁ "הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת" מִנֶּגַע הַצָּרַעַת, וְהַכַּוָּנָה, שֶׁלֹּא נָסִיחַ לִבֵּנוּ מִלִּשְׁמֹר מֵעָוֹן הַמֵּבִיא לָזֶה), הָא, מָה אֲנִי מְקַיֵּם זָכוֹר? שֶׁתְּהֵא שׁוֹנֶה בְּפִיךָ *. הֲרֵי דִּרְצוֹן הַתּוֹרָה שֶׁנִּזְכֹּר אֶת גֹּדֶל עֹנֶשׁ עָוֹן הַמַּר בַּלֵּב וְגַם בַּפֶּה, כְּדֵי לְהוֹעִיל לְנַפְשׁוֹתֵינוּ בָּזֶה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ן בְּמִצְוָה ז' מִמִּצְוֹתָיו וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: נִצְטַוֵּינוּ לִזְכֹּר בַּפֶּה וּלְהָשִׁיב אֶל לִבֵּנוּ, מַה שֶּׁעָשָׂה ה' יִתְעַלֶּה לְמִרְיָם כְּשֶׁדִּבְּרָה בְּאָחִיהָ, עִם הֱיוֹתָהּ נְבִיאָה, כְּדֵי שֶׁנִּתְרַחֵק מִלָּשׁוֹן הָרָע וְלֹא נִהְיֶה מֵאֲשֶׁר נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם: "תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי", עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. כִּי בֶּאֱמֶת זְכִירַת הָאִסּוּר וְגֹדֶל עָנְשׁוֹ מֵבִיא לִידֵי שְׁמִירָה מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁזְּכִירָה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה מְבִיאָה לִידֵי קִיּוּמָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", וְכִדְפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם.