עיקרו של ענין התוספת וריבוי ברכה בעולמות, על ידי מעשי האדם, ומהות ענין צורך העולמות לזה, הוא כמו שענין חיבור וקיום נשמת האדם בגופו על ידי אכילה ושתיה, ובלתם תיפרד ותסתלק מהגוף. כן חיבור עצמותו יתברך אל העולמות, כדי להעמידם ולקיימם, גזרה רצונו יתברך שיהא תלוי בעסק התורה ומעשי המצוות, ועבודת התפילה של עם סגולה. ובלתם היה הוא יתברך מסלק עצמותו יתברך מהם, וכרגע היו חוזרים כולם לאפס ואין.

עם כי ודאי שלעצמות אדון יחיד אין סוף ברוך הוא, אין נוגע ח"ו שום מעשה המצוות ותורה ועבודה כלל, לא איכפת לו כלל. אמנם כל עיקר ענין התחברותו יתברך אל העולמות, שמסודרים כאחד, כתבנית אדם בכל הפרטים, ואברי האכילה כולם, גזרה רצונו יתברך שיהא תלוי במעשיהם הטובים של עם קדושו, שהן המה ענין אכילה ושתיה אל העולמות, להעמידם ולקיימם ולהוסיף כח קדושתם ואורם על ידי התחברותו יתברך אליהם כראוי, כפי הרצון העליון יתברך שמו. (נפש החיים, ב, ו)