(121) שער התבונה, פרק יג

פרק יג: בּוֹ יְבֹאַר כַּמָּה הֶרְגֵּלִים רָעִים, שֶׁעֵל יָדָם בָּא הָאָדָם לִידֵי אִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע, עֵל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְרַחֵק מֵהֶם.

וְהִנֵּה כָּל זֶה הוּא לְמִי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִרְגִּיל נַפְשׁוֹ בְּעָוֹן זֶה, וְנָקֵל לוֹ לְהִנָּצֵל מֵעָוֹן הַמַּר הַזֶּה עַל יְדֵי עֵצוֹת אֵלּוּ. אֲבָל אִם הֻרְגַּל בָּזֶה, וְקָשֶׁה לוֹ מְאֹד לִפְרֹש מֵעָוֹן זֶה, יִתְנַהֵג בְּמַחֲלָתוֹ הַנַּפְשִׁית הַזּוֹ כְּמוֹ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֳלִי הַגּוּף וְהָרוֹפֵא רוֹצֶה לְרַפְּאוֹתוֹ, הוּא דּוֹרֵשׁ אֶת מְקוֹר הַמַּחֲלָה, מֵאַיִן בָּאָה אֵלָיו, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע אֵיזוֹ תַּחְבֹּשֶת לָזוּר עַל הַמַּחֲלָה. כֵּן הוּא בְּעִנְיַן הַנֶּפֶשׁ, צָרִיךְ לְהִתְחַקּוֹת עַל שָׁרְשָׁהּ, מֵאַיִן בָּאָה לְמִדָּה רָעָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע לְהִזָּהֵר לָסוּר מִמּוֹקשֶׁיהָ עוֹד. וְהִנֵּה לֶּעָוֹן הַזֶּה נִמְצְאוּ כַּמָּה סִבּוֹת, וְסִימָנָם "כל גיהנ"ם". כַּעַס, לֵיצָנוּת, גַּאֲוָה, יֵאוּשׁ, הֶפְקֵר, נִרְגָּנוּת, אוֹמֵר מֻתָּר. וּנְבָאֵר דְּבָרֵינוּ אַחַת לְאַחַת.