122. גאוה (א)

גֹּדֶל רָעַת הַגַּאֲוָה מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי חז"ל, שֶׁאָמְרוּ שֶׁיְּהֵא בְּנִדּוּי מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּאֲוָה, וְנֶחְשַׁב כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹד רָעוֹת רַבּוֹת, וּכְבָר נֶאֱמַר בַּפָּסוּק "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב". וּבֶאֱמֶת הַכֹּל יוֹדְעִים אֶת גֹּדֶל רָעַת הַגַּאֲוָה, אַךְ סוֹבְרִים שֶׁמַּהוּת הַגַּאֲוָה הִיא בְּכָךְ שֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וּמְנַעֲנֵעַ זְרוֹעוֹתָיו הֵנָּה וָהֵנָּה, אֲבָל בֶּאֱמֶת נִתַּן לְהַכִּיר אֶת הַגַּאֲוָה עַל פִּי הַנְהָגוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁל הָאָדָם, שֶׁהֵן תּוֹלְדוֹת הַגַּאֲוָה, וְהֵן הַהַקְפָּדָה וְהַכַּעַס וְכַדּוֹמֶה.

וְהָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יִזְדַּעְזַע בִּרְאוֹתוֹ אֶת חֹמֶר וְגֹדֶל רָעַת הַגַּאֲוָה, וְיִתְלַהֵב לִבּוֹ בִּרְאוֹתוֹ אֶת גֹּדֶל שֶׁבַח הָעֲנָוָה, וְיִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ, בְּמַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, לְהַכִּיר מִעוּט עֶרְכּוֹ, וְלִהְיוֹת מֵהַנֶּעֱלָבִים לְכָל אָדָם, וַאֲפִילוּ לְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, וְלֹא יַקְפִּיד וְלֹא יִכְעַס וְלֹא יִתְרַעֵם כְּלָל, רַק מְאֹד מְאֹד יִהְיֶה שְׁפַל רוּחַ וּשְׁפַל בֶּרֶךְ. וְהַגָּדֵר הַגָּדוֹל הוּא בְּהַתְמָדַת קְרִיאַת סִפְרֵי הַמּוּסָר, וּלְקַיֵּם אֶת הַפָּסוּק "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד". וַאֲפִילוּ אִם מָצְאָה יָדוֹ הַרְבֵּה חָכְמָה וְדַעַת, לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, וְהַכֹּל לְפִי רוֹב הַמַּעֲשֶׂה כְּפִי יְכָלְתּוֹ, וּפֶלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט בְּיַד ה', וְיִתֶּן אֶל לִבּוֹ כִּי לְפִי עֶרְכּוֹ וִידִיעָתוֹ, הַשָּׂגָתוֹ וַהֲכָנָתוֹ, וְהַחֶסֶד אֲשֶׁר גָּמַל עָלָיו יוֹצְרוֹ, עֲדַיִן לֹא יָּצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶחָד מִנִּי אֶלֶף.