(124) שער התבונה, פרק יג

וְיֵשׁ מֵחֲמַת לֵיצָנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁהִרְגִּיל אֶת נַפְשׁוֹ לְלֵיצָנוּת וּלְחֶבְרַת אֲנָשִׁים לֵצִים, עַל כֵּן מִמֵּילָא נִמְשָׁךְ גַּם לְהִתְלוֹצֵץ מֵאֲנָשִׁים וּלְסַפֵּר בִּגְנוּתָם.

עַל כֵּן מִי שֶׁיִּרְצֶה לְנַקּוֹת נַפְשׁוֹ, יִתְבּוֹנֵן בְּגֹדֶל אִסּוּר הַלֵיצָנוּת בְּכַמָּה עִנְיָנִים. כִּי לְבַד שֶׁהוּא חוֹטֵא בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא אֶחָד מִד' דְּבָרִים שֶׁאֵין מְקַבְּלִין פְּנֵי הַשְּׁכִינָה עֲבוּר זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, עוֹד הוּא מַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, שֶׁמְּסַבֵּב אותָם לְהַרְבּוֹת בְּלֵיצָנוּת. וְיָדוּעַ גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ שֶׁל מַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, שֶׁאֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל זֶה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל. וּלְבַד כָּל זֶה, הַהִתְעַסְּקוּת בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, אֲפִלּוּ אִם לֹא הָיָה בּוֹ דְּבַר אִסּוּר, מְאַבֵּד אֶת הָעֵת, אֲשֶׁר יוּכַל לַעֲסֹק בָּהֶם בִּדְבַר תּוֹרָה וְלִקְנוֹת חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, וְנִרְאֶה מִדַּעְתּוֹ, שֶׁהוּא מְבַזֶּה בְּעֵינָיו דִּבְרֵי הַשֵּׁם וּשְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, וּכְמוֹ דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק חֵלֶק עַל הַפָּסוּק: "כִּי דְּבַר ה' בָּזָה", רַבִּי נְהוֹרַאי אָמַר: כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק.