125. גזל (א)

יָדוּעַ חֹמֶר עָווֹן הַגֶּזֶל, עַד שֶׁאָמְרוּ חז"ל שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל אֶלָּא עַל הַגֶּזֶל. וְכָל זְמַן שֶׁגֶּזֶל בְּיַד הָאָדָם – אֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, וְצָרִיךְ לַחְזֹר לָעוֹלָם הַזֶּה בְּגִלְגּוּל כְּדֵי לְשַׁלֵּם.

וְהִנֵּה אָמְרוּ חז"ל שֶׁעַל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ, וְיֵשׁ הַמְּפָרְשִׁים שֶׁאֲפִילוּ עֲווֹנוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם אֵין נִמְחָלִים לָאָדָם עַד שֶׁיָּשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה וְיֵרָצֶה אֶת חֲבֵרוֹ. וַחֲבָל עַל אוֹתָם בְּנֵי אָדָם שֶּׁנַּעֲשָׂה לָהֶם הַגֶּזֶל כְּהֶתֵּר מֵחֲמַת שֶׁעָשׂוּ לוֹ 'שִׁנּוּי הַשֵּׁם', וּבְשֵׁם 'חֲרִיפוּת' וְ'חָרִיצוּת' וְ'הִשְׁתַּדְּלוּת' יִקְרָאוּהוּ, וְעוֹד נוֹתֵן הָאָדָם הַזֶּה הוֹדָאוֹת לַה' עַל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִצְלִיחַ, וּבֶאֱמֶת זֶהוּ גֶּזֶל מַמָּשׁ.