טֶבַע הוּא שֶּׁהִטְבִּיעַ הַבּוֹרֵא בָּאָדָם שֶׁיְּהֵא אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ, וְאָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ, וְאוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר מִכָּל אַנְשֵׁי הָעוֹלָם, וְיוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי כָּל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ. אֲבָל רָעַת הַיֵּצֶר הָרַע הִיא שֶׁאוֹחֵז שְׁמוּרוֹת עֵינָיו שֶׁל הָאָדָם, וְעוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם שֶׁיְּהֵא כְּחוֹלֶה וּכְשִׁכּוֹר אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, וְגוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁאֵין שׁוּם שׂוֹנֵא בָּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לְהָרֵעַ לוֹ בְּמַעֲשָׂיו יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָאָדָם מֵרֵעַ לְעַצְמוֹ, וְזוֹ שְׁטוּת גְּדוֹלָה. וּבֶאֱמֶת אָמְרוּ חֲכָמִים 'אֵין אָדָם חוֹטֵא אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנֶסֶת בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת', שֶׁהֲרֵי מִי שֶׁהוּא שׁוֹטֶה, לִפְעָמִים תְּבִיאֵהוּ שְׁטוּתוֹ לִהְיוֹת מְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, וְכָךְ הַחוֹטֵא שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת מְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ וְאֶת חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלּוֹ. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְּקָדוֹ יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, שֶׁרָאוּי לָאָדָם לֶאֱהֹב אֶת עַצְמוֹ, גּוּפוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, אֵלָיו יֶאֱסֹף שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלוֹ, שֶׁתִּתְעַנֵּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשׁוֹ וְאַף בְּשָׂרוֹ יִשְׁכֹּן לָבֶטַח.