(130) שער התבונה, פרק יד

וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם אֶת גֹּדֶל עֲנִיּוּתוֹ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, לֹא יִהְיֶה לוֹ בַּמֶּה לְּהִתְגָּאוֹת. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: דְּדָא חָסֵר מַה קָּנָה? וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ מְעַט תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּשֶׁיַּחֲשֹׁב עִם נַפְשׁוֹ בֶּאֱמֶת, יִתְוַדַּע לוֹ כִּי לֹא תִּקִּן עֲדַיִן אֲפִלּוּ הַחֵצִי וְאַף לִשְׁלִישׁ לֹא הִגִּיעַ לְפִי הַחָכְמָה, אֲשֶׁר הִטְבִּיעַ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּנַפְשׁוֹ.

הג"ה. וְכָתְבוּ הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים לָזֶה מָשָׁל נִמְרָץ, וְכִמְדֻמֶּה שֶׁרָאִיתִי זֶה בְּסֵפֶר "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶה", לִגְבִיר אֶחָד שֶׁשָּׁלַח שְׁנֵי אֲנָשִׁים לִמְדִינָה רְחוֹקָה לִקְנוֹת לוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת. לְאֶחָד נָתַן לְעֵסֶקּ זֶה אֶלֶף זְהוּבִים וְלַשֵּׁנִי לֹא נָתַן כִּי אִם מֵאָה זְהוּבִים, וּפִזְרוּ אֶת הַמָּעוֹת בַּדֶּרֶךְ לְדִבְרֵי הֶבֶל, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בְּיַד בַּעַל הָאֶלֶף כִּי אִם ב' מֵאוֹת זְהוּבִים וּבְיַד בַּעַל הַמֵּאָה, אַרְבָּעִים, וַיְהִי הַיּוֹם, וַיִּתְקוֹטְטוּ יַחַד זֶה עִם זֶה, וַיַּעַן בַּעַל הָאֶלֶף וַיֹּאמַר לַשֵּׁנִי: הֲתוּכַל לְהִתְדַּמּוֹת אֵלַי? הֲלֹא אַתָּה אִישׁ עָנִי, וְאֵין לְךָ אֲפִלּוּ חֵלֶק רְבִיעִי מִמֶּנִּי. וַיַּעַן אִישׁ אַחֵר וַיֹּאמַר לְבַעַל הָאֶלֶף: הוֹי סָכָל וְגֵאֶה, בַּמֶּה תִּתְגָּאֶה? הַאִם לֹא נוֹדַע לָנוּ כִּי הַמָּעוֹת אֵינָם שֶׁלְּךָ, וְרַק שָׁלִיחַ אַתָּה לְהָבִיא סְחוֹרָה לִמְשַׁלַּחֲךָ? וּבֶאֱמֶת אַתָּה עָנִי יוֹתֵר מֵהַשֵּׁנִי אֲשֶׁר נִתְגָּאֵיתָ עָלָיו, כִּי הוּא אֵינֶנּוּ חַיָּב לִמְשַׁלְּחוֹ רַק שִׁשִּׁים זְהוּבִים, אֲשֶׁר פִּזֵּר בִּשְׁטוּתוֹ, וְאַתָּה הֲלֹא פִּזַּרְתָּ ח' מֵאוֹת זְהוּבִים עַל דִּבְרֵי הֶבֶל, וּמַה תָּשִׁיב לְשׁוֹלַחֲךָ דָּבָר עַל סָךְ רַב כָּזֶה? הֲלֹא אָז תְּכַסְּךָ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהֶעָנִי הַנֶעֱלָב הַזֶּה. כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בָּעִנְיָן הַזֶּה, כִּי הֲלֹא כֻּלָּנוּ שְׁלוּחֵי דְּרַחֲמָנָא אֲנַן מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לְכָאן, כָּל אֶחָד לְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹ וּלְצַחְצֵחָהּ לְפִי עֵרֶךְ הַחָכְמָה, אֲשֶׁר הִטְבִּיעַ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּנַפְשׁוֹ. עַל כֵּן אֵין לוֹ לָאָדָם לְהִתְגָּאוֹת בְּיִתְרוֹן הַחָכְמָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵחֲבֵרוֹ, כִּי הֲלֹא לֹא שֶׁלּוֹ הִיא, כִּי אִם נִתְּנָה בּוֹ לַצֹּרֶךְ הַתַּכְלִיתִי, וְיֵשׁ לוֹ לַחֲשֹׁב בְּנַפְשׁוֹ, כַּמָּה יָמִים וְכַמָּה שָׁנִים בִּטֵּל מִתּוֹרָה, וְעָלָיו יִהְיוּ כֻּלָּנָה לָתֵת חֶשְׁבּוֹן עַל כָּל יוֹם מִימֵי חַיָּיו בַּמֶּה עָסַק בּוֹ.