(133) שער התבונה, פרק יג

וְאָמְרוּ חֲזַ"ל כָּל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס, אֲפִלּוּ פּוֹסְקין לוֹ גְּדֻלָּה מִן הַשָּׁמַיִם, מוֹרִידִין אוֹתוֹ. וְעוֹד אָמְרוּ חֲזַ"ל: כָּל הַכּוֹעֵס, כָּל מִינֵי גֵּיהִנֹּם שׁוֹלְטִין בּוֹ, וְהַכַּוָּנָה הוּא דִּלְכָל עָוֹן בִּפְנֵי עַצְמוֹ יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם עֹנֶשׁ הַמְיֻחָד לְאוֹתוֹ הֶעָוֹן, וְעַל יְדֵי מִדַּת הַכַּעַס בָּא הָאָדָם כִּמְעַט לְכָל מִינֵי עֲוֹנוֹת לַמִּתְבּוֹנֵן בְּרֹעַ הַמִּדָּה הַהִיא, עַד שֶׁאָמְרוּ עָלָיו חֲזַ"ל, שֶׁבְּיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו, לָכֵן אָמְרוּ: כָּל מִינֵי גֵּיהִנֹּם שׁוֹלְטִין בּוֹ, לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהָסִיר הַכַּעַס מִלִּבּוֹ וְיִנָּצֵל מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.