(136) שער התבונה, פרק טז

הִנֵּה עַל יְדֵי זֶה עוֹבֵר עַל הָעֲשֵׂה דְּ"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

וְגַם עָלוּל מְאֹד לָבוֹא לַעֲוֹן שִׂנְאַת חִנָּם, שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ לָאו מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". וְנֶחֱרַב עֲבוּר זֶה הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי כִּדְאָמְרִינַן בְּיוֹמָא וְאָמְרִינַן בְּשַׁבָּת בַּעֲוֹן שִׂנְאַת חִנָּם מְרִיבָה רַבָּה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם וְאִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם מֵתִים, כְּשֶׁהֵם קְטַנִּים וְכוּ'.

וְעוֹבֵר עַל יְדֵי זֶה גַּם עַל מַה שֶּׁאָמְרָה תּוֹרָה: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", וּפֵרְשׁוּ חֲזַ"ל, שֶׁהַכַּוָּנָה לָדוּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת. וְאִיתָא בְּ"סֵפֶר חֲרֵדִים", שֶׁהַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף חוֹבָה הוּא מֶרְכָּבָה לִקְלִפַּת הַטֻּמְאָה הַנִּקְרֵאת חוֹבָה.

וְגַם עַל יְדֵי זֶה עָלוּל מְאֹד לַחְשֹׁד בִּכְשֵׁרִים, וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ.

וְגַם לָבוֹא עַל יְדֵי זֶה לִידֵי אִסּוּר אוֹנָאַת דְּבָרִים וְהַלְבָּנַת פָּנִים וְגַם לַעֲוֹן הַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁעָנְשָׁהּ קָשֶׁה עַד מְאֹד, וְכַנַּ"ל בְּשַׁעַר א' בְּפֶרֶק ט"ו.

הִנֵּה עַל כֵּן, הָרוֹצֶה לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת, יַרְחִיק נַפְשׁוֹ מֵהַמִּדָּה הָרָעָה הַזּוֹ, וְאָז טוֹב לוֹ.