137. גר (ה)

וּבְיוֹתֵר תִּגְדַּל מִצְוָה זוֹ עַל אַשְׁכְּנַזִּי הַהוֹלֵךְ בֵּין הַסְּפָרַדִּים אוֹ סְפָרַדִּי הַהוֹלֵךְ בֵּין הָאַשְׁכְּנַזִּים וְכַדּוֹמֶה, שֶׁהֵם מִּתְדַּכְּאִים הַרְבֵּה מֵחֲמַת שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְהַגִּיד צַעֲרָם וּלְהַרְאוֹת עֶרְכָּם, כִּי יֵשׁ בֵּינֵיהֶם גַּם כֵּן בַּעֲלֵי תּוֹרָה, אֲבָל אֵין לָהֶם פֶּה לְדַבֵּר, וּמַסְוֶה הַבּוּשָׁה עַל פְּנֵיהֶם, וְאֵין לָהֶם מֵצַח לְהָרִים רֹאשׁ, עַל אֵלֶּה רָאוּי לְרַחֵם בְּיוֹתֵר, וּלְמִצְוָה רַבָּה תֵּחָשֵׁב.

לֹא כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים רַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁהַסְּפָרַדִּי יֵלֵךְ אֵצֶל הַסְּפָרַדִּים וְאַשְׁכְּנַזִּי אֵצֶל אַשְׁכְּנַזִּים וְכָל מִין יְרַחֵם עַל מִינוֹ, כְּאִילּוּ אָנוּ שְׁתֵּי אֻמּוֹת חַס וְשָׁלוֹם, בְּוַדַּאי שֶׁהָאוֹמֵר כָּךְ חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים חַיִּים, כִּי חֶרְפָּה הִיא לָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, שֶׁנִּפָּרֵד אִישׁ מֵאָחִיו, כִּי כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד אֲנַחְנוּ, אֵל אֶחָד לְכֻלָּנוּ, אַב אֶחָד לְכֻלָּנוּ, תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפַּט אֶחָד לָנוּ, וְלָמָּה נִבְגֹּד אִישׁ בְּאָחִיו.

וְאִם הַלְּשׁוֹנוֹת מְחֻלָּקִים לַאֲרָצוֹת, מַה בְּכָךְ, וּמַה בֵּין סְפָרַדִּי לְאַשְׁכְּנַזִּי אוֹ לִשְׁאַר לְשׁוֹנוֹת, חָלִילָה לַעֲשׂוֹת שׁוּם חִלּוּק, אַדְּרַבָּה, יִגְדַּל הַחִיּוּב לְרַחֵם וּלְסַיֵּעַ לְמִי שֶׁהוּא מִלָּשׁוֹן אַחֵר מִטַּעַם מִצְוַת אַהֲבַת הַגֵּר, כַּדָּבָר הָאָמוּר. וְהַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם, יְשַׁלֵּם ה' לְעוֹשֶׂה הַטּוֹבָה שִׁבְעָתַיִם.