(137) שער התבונה, פרק טז

וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁסִּבַּת הֶרְגֵּל עֲוֹנָם בָּא לָהֶם מִצַּד אוֹמֵר מֻתָּר. דְּהַיְנוּ שֶׁהַיֵּצֶר מַטְעֶה אוֹתָם, שֶׁדָּבָר זֶה אֵינֶנּוּ בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע, אוֹ שֶׁעַל אִישׁ כָּזֶה לֹא צִוְּתָה הַתּוֹרָה בְּאִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע, וְאַדְּרַבָּה מִצְוָה לְגַנּוֹתוֹ מֵחֲמַת טַעַם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי.

וּבֶאֱמֶת כִּמְעַט רֹב אֲנָשִׁים נִכְשָׁלִים בְּלָשׁוֹן הָרָע מִצַּד חִסָּרוֹן זֶה, דְּהַיְנוּ חֶסְרוֹן יְדִיעָה, וְהִנֵּה לְחִסָּרוֹן זֶה, אֵין שׁוּם עֵצָה, רַק שֶׁיִּלְמַד תְּחִלָּה כָּל אָפְנֵי פְּרָטֵי אִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע וְיֵדַע הַדִּין עַל בֻּרְיוֹ, עַד הֵיכָן מַגִּיעַ כֹּחוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע עַל פִּי דִּין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסֵפֶר חָפֵץ חַיִּים בְּחֵלֶק א' בִּכְלָל ד' וּבִכְלָל ה' עַיֵּן שָׁם.

וּבֶאֱמֶת עֵצָה זוֹ כִּמְעַט הִיא הַמּוֹעֶלֶת יוֹתֵר מִן הַכֹּל. וְלָאו דַּוְקָא בְּעִנְיַן לָשׁוֹן הָרָע, כִּי כֵן הָעִנְיָן בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁנִּכְשָׁל בָּהּ כַּמָּה פְּעָמִים, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה הַיֵּצֶר הָרָע מוֹשֵׁל עָלָיו בְּעִנְיָן זֶה. וְלֹא חֲדָשָׁה הִיא, כִּי הִיא נִכְלֶלֶת בַּעֲצַת הַזְּכִירָה, שֶׁכָּתְבָה לָנוּ הַתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת צִיצִית: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", וּכְפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם, שֶׁהַזְּכִירָה מְבִיאָה לִידֵי עֲשִׂיָּה, וְהוּא שֶׁיִּלְמַד אֶת הַדִּין, שֶׁהוּא נִכְשַׁל בּוֹ, בְּעִיּוּן רַב בְּכָל פְּרָטֵי הַדִּין הַזֶּה, וְגַם יַחֲזֹר עָלָיו כַּמָּה פְּעָמִים, וִעַל יְדֵי זֶה יֻקְבַּע הֵיטֵב הַדִּין בְּזִכְרוֹנוֹ וְגַם יוּסַר מִמֶּנּוּ כֹּחַ הַיֵּצֶר מֵעָוֹן זֶה, וְכִדְאִיתָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת נָשֹא וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אִם יָגַעְתָּ הַרְבֵּה בְּדִבְרֵיהֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵסִיר יֵצֶר הָרָע מִמְּךָ.