(146) שער התורה, פרק א

גַּם לִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא תַּקָּנָה שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם (ערכין ט"ו:): מַה תַּקָּנָתוֹ שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע? אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, יַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. וְהַטַּעַם הוּא פָּשׁוּט, כִּדְאִיתָא (סנהדרין צ"ט:): "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה' ז'), אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל מְלָאכָה אִם לַעֲמַל פֶּה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר (משלי ט"ז כ"ו): "כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ", הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל פֶּה, וַעֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל תּוֹרָה אִם לַעֲמַל שִׂיחָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְכוּ' הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל תּוֹרָה נִבְרָא, וְהָעִנְיָן הוּא דְּנִתָּן לְאָדָם טֶבַע מֵעֵת שֶׁנִּתַּן לוֹ הַדִּבּוּר, שֶׁכְּלֵי הַמִּבְטָא יַעֲשׂוּ אֶת שֶׁלָּהֶם וְלֹא יִתְעַצְּלוּ בָּזֶה, כְּמוֹ שְׁאָר אֵיבְרֵי הָאָדָם, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְעוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ לְזָרְזָם, לֹא כֵן כֹּחַ הַדִּבּוּר, וְזֶה שֶׁאָמְרוּ לַעֲמַל פֶּה. אַךְ יִתְבּוֹנֵן שֶׁלֹּא נִתַּן לוֹ כֹּחַ זֶה, כִּי אִם כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה בַּתּוֹרָה, וְלָזֶה אָמַר דְּהַתַּקָּנָה, שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי לָשׁוֹן הָרָע הוּא רַק בְּעֵסֶקּ הַתּוֹרָה. דְּאִי לָאו הָכִי בְּוַדַּאי יִכָּשֵׁל בִּדְבָרִים אֲסוּרִים, כִּי מִטֶּבַע הָאָדָם, שֶׁכְּלֵי הַמִּבְטָא שֶׁלּוֹ לֹא יִהְיוּ סְגוּרִים, אִם לֹא מִי שֶׁיָּכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וְלַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּאִלֵּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּחֻלִּין פ"ט.