(148) שער התורה, פרק א

וּכְתִיב: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ", וְהַכַּוָּנָה בְּמַה שֶּׁאָמַר "טוֹב", "תּוֹרָתִי", הוּא לְפִי מַה שֶּׁיָּדוּעַ שֶׁדָּבָר שֶׁהוּא חָשׁוּב בְּעֵינֵי עָנִי, עַד שֶׁנִּקְרָא אֶצְלוֹ בְּשֵׁם טוֹב, אֵין חָשׁוּב אֵצֶל מִי שֶׁאֵינוֹ עָנִי, וְכֵן דָּבָר שֶׁהוּא חָשׁוּב בְּעֵינָיו, אֵין חָשׁוּב בְּעֵינֵי עָשִׁיר גָּדוֹל. וְדָבָר שֶׁחָשׁוּב בְּעֵינָיו, אֵין חָשׁוּב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְכֵן דָּבָר שֶׁחָשׁוּב בְּעֵינָיו, כְּמוֹ כְּבִישַׁת מְדִינָה, אֵין חָשׁוּב בְּעֵינֵי הַמַּלְאָךְ, כַּיָּדוּעַ שֶׁיֵּשׁ מַלְאָכִים שֶׁמִּדָּתָם כַּמָּה אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּחֻלִּין. וְלָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְאָמַר: "כִּי לֶקַח טוֹב" וְגוֹ' כְּאוֹמֵר: רְאוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ בְּגֹדֶל טוֹבָתָהּ, עַד שֶׁנִּקְרֵאת אֶצְלִי, שֶׁבָּרָאתִי כָּל הָעוֹלָמוֹת וְכֻלָּם כְּלֹא חֲשׁוּבִין לְפָנַי, אַף עַל פִּי כֵן נִקרֵאת אֶצְלִי הַתּוֹרָה בְּשֵׁם "טוֹב", וְהִיא חֶמְדָּה גְּנוּזָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּעְשֵׁעַ בָּהּ תָּמִיד כְּמוֹ דִּכְתִיב: "וְאֶהֱיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם", וְהִיא "תּוֹרָתִי", עַל כֵּן "אַל תַּעֲזֹבוּ".

כִּי בֶּאֱמֶת אֵין קֵץ לִקְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁיֵּשׁ שִׁשִּׁים רִבּוֹא פֵּרוּשִׁים לְכָל פָּסוּק וּפָסוּק שֶׁבַּתּוֹרָה. וְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ אוֹתִיּוֹת דְּר' עֲקיבָא, דְּאוּר שֶׁל שְׁמוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה, הוּא עֶשְׂרִים וְאֶחָד אֲלָפִים רִבְבוֹת פַּרְסָאוֹת, כְּמִנְיַן שֵׁם אֶהְיֶה. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל וְהוּא בְּיַלְקוּט תְּהִלִּים: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא נִתְּנוּ פָּרָשִׁיּוֹת הַתּוֹרָה עַל הַסֵּדֶר, שֶׁאִלְמָלֵי נִתְּנוּ עַל הַסֵּדֶר, כָּל מִי שֶׁהָיָה קוֹרֵא בָּהֶן, הָיָה יָכוֹל לְהַחֲיוֹת מֵתִים וְלַעֲשׂוֹת מוֹפְתִים, לְכָךְ נִתְעַלֵּם מֵהֶן סִדְרָן שֶׁל הַתּוֹרָה, וְהוּא גָּלוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִי כָּמוֹנִי יִקְרָא".