(150) שער התורה, פרק א

וְלֹא נִבְרָא הָאָדָם אֶלָּא לְתוֹרָה, שֶׁכֵּן דָּרְשׁוּ זַ"ל: אָדָם לְעָמָל נִבְרָא שֶׁנֶּאֱמַר: "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד", וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל פֶּה אִם לַעֲמַל מְלָאכָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ" הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל פֶּה, וַעֲדַיִן אֵינִי יוֹדֵעַ, אִם לַעֲמַל תּוֹרָה, אִם לַעֲמַל שִׂיחָה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ" הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל תּוֹרָה נִבְרָא.

וְהִיא עִקַּר חַיֵּי הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ דְּאִיתָא בְּסִפְרִי פָּרָשַׁת עֵקֶב: הָיָה ר' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד". מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁצָּד צִפּוֹר וּנְתָנוֹ בְּיַד עַבְדוֹ, אָמַר לוֹ: הֱוֵי זָהִיר בְּצִפּוֹר זוֹ לִבְנִי, אִם אַתָּה אִבַּדְתּוֹ, לֹא תִּהְיֶה סָבוּר צִפּוֹר בְּאִסָּר אִבַּדְתָּ, אֶלָּא כְּאִלּוּ אִבַּדְתָּ אֶת נַפְשְׁךָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא", כִּי הוּא חַיֵּיכֶם.