(152) שער התבונה, פרק יז

וּמִדְבָרָיו שֶׁל הַסְּמָ"ק נִלְמַד, דְּהוּא הַדִּין לְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אִם אֶחָד יַעֲנִישׁ חֲבֵרוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁל עֹנֶשׁ: בְּהַכָּאָה אוֹ בְּהַלְבָּנַת פָּנִים אוֹ בְּסִפּוּר לָשׁוֹן הָרָע עָלָיו, אֲפִלּוּ אִם בָּזֶה הָיָה הַדִּין עִם הַמַּלְבִּין וְהַמְסַפֵּר, אַף עַל פִּי כֵן יֵדַע בְּנַפְשׁוֹ, שֶׁאִם הוּא עָבַר גַּם כֵּן מִכְּבָר עַל זֶה הָעִנְיָן גּוּפָא, אוֹ שֶׁיַּעֲבֹר לְבַסּוֹף עַל זֶה, יֵחָשֵׁב מִמֵּילָא צַעֲרוֹ שֶׁל זֶה הָאִישׁ, שֶׁהִלְבִּין פָּנָיו אוֹ שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עָלָיו, לְדַם נָקִי, וְעָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ עָלָיו כְּמוֹ עַל הָאָדָם הַשָּׁלֵם בְּתוֹרַת ה' וּבְמִצְוֹתָיו.
וְהִנֵּה עַל יְדֵי זֶה יִמָּלֵא הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ אוֹ הַמְצַעֲרוֹ בְּכָל מִינֵי צַעַר, בְּרֶתֶת וְזִיעַ. כִּי כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב יִמְצָא, שֶׁזֶּה מִקָּרוֹב עָבַר בְּעַצְמוֹ גַּם כֵּן בְּזֶה הָעִנְיָן גּוּפָא, אוֹ בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וַאֲפִלּוּ אִם בָּדַקּ הֵיטֵב בְּנַפְשׁוֹ וְלֹא מָצָא, אַף עַל פִּי כֵן יֵדַע בְּנַפְשׁוֹ שֶׁמֵּעַתָּה אַחַר הַסִּפּוּר, אִם יַעֲבֹר עַל זֶה, תֵּכֶף יִפָּקֵּד עָלָיו לְמַפְרֵעַ הֶעָוֹן לְמַעְלָה, בְּמַה שֶּׁדִּבֵּר בָּזֶה עַל חֲבֵרוֹ.