(155) שער התורה, פרק ב

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף מֵגֵן עַל כָּל הָעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ". רַבִּי לֵוִי אָמַר: אַף מְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה".

גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁכֵּן דָּרְשׁוּ זַ"ל: "אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה", בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה הוּא דְּאֵינוֹ מִתְכַּפֵּר, אֲבָל הוּא מִתְכַּפֵּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. וְכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר: "זֹאת הַתּוֹרָה לְעֹלָה וּלְמִנְחָה וּלְחַטָּאת" וְגוֹ' וְאָמְרוּ בִּמְנָחוֹת: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כְּאִלּוּ הִקְרִיב עוֹלָה, כְּאִלּוּ הִקְרִיב מִנְחָה, כְּאִלּוּ הִקְרִיב חַטָּאת, כְּאִלּוּ הִקרִיב אָשָׁם, כְּאִלּוּ הִקְרִיב שְׁלָמִים. וְזֶה לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת שְׁלַח:

כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא, כְּאִלּוּ מְקָרֵב כָּל קָרְבְּנִין דְּעָלְמָא לְקַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְכַפֵּר לֵהּ עַל כָּל חוֹבוֹי, וּמְתַקְּנִין לֵהּ כַּמָּה כָּרְסְיִין לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כְּאִלּוּ מַקְרִיב כָּל הַקָרְבָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לִפְנֵי הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר לוֹ עַל כָּל עַוֹנוֹתָיו, וּמְתַקְנִים לוֹ כַּמָּה כִּסְאוֹת לָעוֹלָם הַבָּא. (תרגום)

וְזֶה לְשׁוֹן מִדְרָשׁ הַנֶּעְלָם פָּרָשַׁת וַיֵּרָא: בָּטְלוּ הַקָּרְבָּנוֹת, לֹא בָּטְלָה הַתּוֹרָה, הַאי דְּלָא אִעֲסַק בַּקָָּרְבָּנוֹת לִעֲסַקּ בַּתּוֹרָה וְיִתְהֲנֵי לֵהּ יַתִּיר, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ בְּקִצּוּר.

וְגַם גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מֵהַצָּלוֹת נְפָשׁוֹת כְּמָה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בִּמְגִלָּה.