159. הילול (ב)

וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶּׁצָּרִיךְ לְהַלֵּל לַה' הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעְדִּיף ה' טוּבוֹ עָלָיו בְּטוֹבוֹת הַנֶּפֶשׁ, וְזִיכָּהוּ שֶׁיִּהְיֶה חֶלְקוֹ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְחֲנָנוֹ חָכְמָה וְדַעַת, וְעַל הַכֹּל אִם חֲנָנוֹ ה' לִהְיוֹת שָׁלֵם בְּאֵיזֶה מִדּוֹת טוֹבוֹת, וּלְהַכִּיר אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים אֲשֶׁר דַּרְכָּם יְשָׁרָה בְּעֵינֵיהֶם וְהָיָה לָהֶם הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר. וְכֵן אִם הִזְמִין ה' לוֹ אֵיזוֹ מִצְוָה, וְהִצִּילוּ מִן הָעֲבֵרָה, הֵן אֵלֶּה טוֹבוֹת גְּדוֹלוֹת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

וּמִכְּלָל חַסְדֵי ה' וּמִשְׁפְּטֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, שֶׁמַּה שֶׁאָנוּ מְבָרְכִים אוֹתוֹ וּמְהַלְלִים לִשְׁמוֹ עַל הַטּוֹבָה שֶׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ – יֶעֱרַב לוֹ, וְה' יַחֲשָׁב לָנוּ לְמִצְוָה, וּמְקַבְּלִין עָלֶיהָ שָׂכָר. עַד שֶׁאָמְרוּ שֶׁכָּל מִי שֶּׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס וְאוֹמֵר שִׁירָה, הִנֵּה שְׂכָרוֹ הוּא שֶׁעוֹשִׂים לוֹ נֵס אַחֵר, לָכֵן "הֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".