16. דיני קידוש, לב-לג
לב. יש נוהגים שאם בעל הבית המקדש מגמגם בלשונו, וכיוצא בזה, אומרים עם המקדש את נוסח הברכה, מלבד פתיחת הברכה וחתימתה. ואף על פי שיש לנוהגים כן על מה שיסמוכו, מכל מקום עדיף יותר שיאמרו את כל נוסח הברכה עם המקדש, מלה במלה, כולל הפתיחה והחתימה.
לג. השומע קידוש מחבירו, ואינו מבין את הלשון כלל, לדעת מרן השלחן ערוך אינו יוצא ידי חובת קידוש. וכן בכל הברכות שיוצאים בהם ידי חובה מדין "שומע כעונה", אם השומע אינו מבין שפת המשמיע, אינו יוצא ידי חובת הברכה. ולכן לכתחלה צריך השומע שאינו מבין שפת חבירו לומר את הקידוש או את הברכות עם המקדש מלה במלה. ואם אי אפשר יש לסמוך על הפוסקים שסוברים שדין שומע כעונה הוא אפי' שאינו מבין.
