161. הילול (ד)

הַמְּקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, רָאוּי לְהַלְּלוֹ וּלְבָרְכוֹ בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, שֶׁלֹּא לִהְיוֹת כְּפוּי טוֹבָה, וַאֲפִילוּ עַל פְּרוּסַת לֶחֶם שֶׁאוֹכֵל אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת תִּקְנוּ חז"ל שֶׁיְּבָרֵךְ הָאוֹרֵחַ אֶת בַּעַל הַבַּיִת. וְאָמְרוּ שֶׁהַנִּמְנַע מִלְּבָרְכוֹ מְקַצֵּר יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ", וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהַמְּקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ טוֹבָה יְתֵרָה וְכָל מִין הֲנָאָה, בֵּין כֶּסֶף בֵּין שְׁוֵה כֶּסֶף, שֶׁמְּחֻיָּב לְבָרְכוֹ, וּבָזֶה יָחוּלוּ בְּרָכוֹת עַל רֹאשׁוֹ. וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה רָאוּי לְהַלֵּל וּלְבָרֵךְ לַה', אֲשֶׁר מִיָּדוֹ הַכֹּל, וְכָל הַמְּהַנִּים אוֹתוֹ שְׁלוּחֵי ה' הֵם, וְאֵין קֵץ לְטוֹבוֹתָיו וַחֲסָדָיו אֲשֶׁר עוֹשֶׂה עִמָּנוּ בְּכָל יוֹם תָּמִיד, וְלוֹ נָאוָה תְּהִלָּה.