(164) שער התורה, פרק ג

וּמִי שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי לִלְמֹד תּוֹרָה בִּתְמִידוּת, מְחֻיָּב עַל כָּל פָּנִים לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה. שֶׁכֵּן אָמְרוּ חֲזַ"ל: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לַדִּין, שׁוֹאֲלִין לוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? וַאֲפִלּוּ הוּא עָנִי, גַּם כֵּן מְחֻיָּב לִקֳּבֹּעַ לוֹ עִתִּים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיוֹמָא: תָּנוּ רַבָּנָן: עָנִי וְעָשִׁיר וְרָשָׁע בָּאִים לַדִּין. לֶעָנִי אוֹמְרִים לוֹ: מִפְּנֵי מַה לֹּא עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה? אִם אוֹמֵר: עָנִי הָיִיתִי, אוֹמְרִים לוֹ: כְּלוּם הָיִיתָ עָנִי יוֹתֵר מֵהִלֵּל הַזָּקֵן? אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקַן וְכוּ'. וְכֵן נִפְסָק בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רמ"ו וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, בֵּין עָנִי, בֵּין עָשִׁיר, בֵּין שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, בֵּין בַּעַל יִסּוּרִים, בֵּין בָּחוּר, בֵּין זָקַן גָּדוֹל, אֲפִלּוּ עָנִי הַמַּחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים, אֲפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים, חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ זְמַן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

וְעִנְיַן הַקְּבִיעוּת הוּא שֶׁיִּקְבַּע לוֹ זְמַן יָדוּעַ לַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא לְשַׁנּוֹת אוֹתוֹ הַזְּמַן בְּשׁוּם אֹפֶן, אֲפִלּוּ הוּא סָבוּר לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ אוֹרַח חַיִּים סִימָן קנ"ה.