(167) שער התורה, פרק ד

פרק ד: בּוֹ יְבֹאַר גֹּדֶל עֹנֶשׁ הַפּוֹרֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַתּוֹרָה.

מִכָּל מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ בְּגֹדֶל שְׂכַר הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, נוּכַל מִמֵּילָא לְהָבִין אֶת גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ שֶׁל הַפּוֹרֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַתּוֹרָה. וְאִיתָא בְּסִפְרִי: כְּשֵׁם שֶׁשְּׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל מִכָּל הַמִּצְוֹת, כָּךְ עֹנֶשׁ בִּטּוּלָהּ גָּדוֹל מִכָּל הָעֲוֹנוֹת.

וְאִיתָא בְּאָבוֹת: אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה וְכוּ'. וְאִיתָא בְּזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁיּוֹם הַדִּין שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר" וְכוּ', זֶה הַיּוֹם שֶׁעָתִיד מֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְכִדְאִיתָא בַּמִּשְׁנָה: אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת כוּ'. כִּי בֶּאֱמֶת עֶלְבּוֹן גָּדוֹל הוּא לַתּוֹרָה, אֲשֶׁר שֹׁרֶשׁ קְדֻשָּׁתָהּ הוּא לְמַעְלָה מֵהָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם כַּיָּדוּעַ, כְּשֶׁבְּנֵי אָדָם קְרוּצֵי חֹמֶר, אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם, פּוֹרְשִׁים מִמֶּנָּה.