169. התבודדות (א)

הִתְבּוֹדְדוּת הִיא הֲכָנָה נְכוֹנָה לִקְרִיאָה נֶאֱמָנָה, לָלוּן בְּעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה, כִּי הִיא תוֹסִיף לָתֶת כֹּחַ לָאָדָם לְהָבִין דָּבָר עַל בּוּרְיוֹ, וְלָדוּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְגַם הִיא אֶבֶן הָרֹאשָׁה לְסֵדֶר קְדוּשָּׁה, לַחְשֹׁב מַחְשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת, חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהִתְעוֹרְרוּת רִשְׁפֵי אַהֲבָה וְיִרְאָה, וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ בִּהְיוֹתוֹ לְבַדּוֹ וְאֵין דָּבָר מַטְרִידוֹ. וְכֵן לִשְׁפּוֹךְ שִׂיחָה לִדְרוֹשׁ סְלִיחָה נֹכַח פְּנֵי ה', צָרִיךְ מְנוּחָה.

אִי לְזֹאת, טוֹב לַגֶּבֶר שֶׁיְּיַחֵד לוֹ חֶדֶר אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְבַדּוֹ, וְאֵין לְזָרִים אִתּוֹ, לְהִתְבּוֹדֵד שָׁם לִלְמֹד וְלִקְנוֹת סֵדֶר קְדוּשָּׁה, וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא חֶדֶר אֶחָד עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ, יָקוּם בְּעוֹד לַיְלָה כְּשֶׁכֻּלָּם יְשֵׁנִים, וְיִּתְבּוֹדֵד עִם קוֹנוֹ, כִּי בְּשָׁעָה אַחַת שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת יוּכַל לִלְמֹד וּלְהָבִין וְלִקְנוֹת סֵדֶר קְדוּשָּׁה יוֹתֵר מִיּוֹם שָׁלֵם.