17. פרק ב: מצוות הפקרת השדות בשמיטה
אסור לשום אדם [ואף לא לבעל השדה בעצמו] ללקוט פירות רבים מהשדה, יותר משיעור שדרך אדם לקחת לביתו. ואפילו אם כוונתו לחלקם לעניים, אסור. ולדעת הרבה פוסקים יש לשנות גם את אופן פעולת הקטיף, כפי שיבואר להלן.
[בפרק על 'אוצר בית דין', יבואר שלבית דין יש רשות לקטוף כמות גדולה, בדרך רגילה, ולחלק לצבור].
"וּמָה רָאוּ לוֹמַר [בִּרְכַּת] גְּאוּלָה בַּשְּׁבִיעִית [מִבִּרְכוֹת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה]?
אָמַר רָבָא, מִתּוֹךְ שֶׁעֲתִידִין לִיגָאֵל בַּשְּׁבִיעִית, לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בַּשְּׁבִיעִית".
(מגילה יז)
אָמַר רָבָא, מִתּוֹךְ שֶׁעֲתִידִין לִיגָאֵל בַּשְּׁבִיעִית, לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בַּשְּׁבִיעִית".
(מגילה יז)
