(174) שער התורה, פרק ד

וְכָתַב רַבֵּנוּ יוֹנָה בְּאִגֶּרֶת הַתְּשׁוּבָה, כְּשֶׁבְּנֵי אָדָם פּוֹסְקִּים מִמְּלַאכְתָּם וּמֵעִסְקֵָּיהֶם וְהוֹלְכִים לְבָתֵּיהֶם, אוֹ יוֹשְׁבִים בַּקְּרָנוֹת, כְּשֶׁהֵם בְּטֵלִים אוֹ מְשִׂיחִים בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, רָעָתָם רַבָּה וְחַטָּאתָם כְּבֵדָה מְאֹד, לְפִי שֶׁהֵם מְבַזִּים אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁאִלּוּ הָיוּ מַאֲמִינִים שֶׁאֵין תַּכְלִית לְמַתַּן שְׂכָרָהּ, לָמָּה לֹא יָשִׁיבוּ רַגְלֵיהֶם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לִלְמֹד? הֲלֹא הָאָדָם זָרִיז וְאָץ בְּרַגְלָיו לִמְלַאכְתּוֹ וְלַעֲסָקָיו וְיוֹדֵעַ כִּי הַכֹּל הֶבֶל, וְאֵיךְ יִשְׁכַּח חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא וְלֹא יִתֵּן חֵלֶק בְּיוֹם מִן הַיָּמִים אוֹ שָׁעָה מִן הַשָּׁעוֹת לִלְמֹד? וְאַל יֹאמַר בְּלִבּוֹ: עוֹד עֵת לַעֲשׂוֹת לַה', לִקְרֹא בַּתּוֹרָה וְלַעֲסֹק בְּמִצְוֹת וּצְדָקוֹת, אָשַׁם הוּא, אָשֹׁם אָשַׁם לַה'. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל עַל הַפָּסוּק: "כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר, הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא, עֲוֹנָהּ בָהּ", דְּכָל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק, שֶׁהוּא בּוֹזֶה אֶת דְּבַר ה', עַל כֵּן חַיָּב כָּל אָדָם לְתַקֵּן מָקוֹם בְּבֵיתוֹ לִלְמֹד שָׁם הֲלָכוֹת אוֹ מִקְרָא, כָּל אֶחָד לְפִי עֶרְכּוֹ, וְכַאֲשֶׁר יִפָּנֶה מֵעֲסָקָיו וּמִדֵּי עָבְרוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ, יָסוּר שָׁמָּה לִשְׁנוֹת אוֹ לִקְרוֹת. וּבַתַּקָּנָה הַזֹּאת יַפְלִיא עֵצָה לְנַפְשׁוֹ לַחֲשׂךְ אוֹתָהּ מִנִּי שַׁחַת. וְיַחֲשֹׁב עַל קִּצּוֹ וְיָבִין לְאַחֲרִיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָה דְּבָרִים וְכוּ'. וְנָכוֹן שֶׁיִּקְנֹס כָּל אָדָם עַצְמוֹ בְּפָשׁוּט אוֹ בְּמֶחֱצָה לִתֵּן צְדָקָה, עַל כָּל יוֹם שֶׁיִּפְשַׁע מִלֶּכֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְאֶל מָקוֹם, אֲשֶׁר שָׂם לוֹ סֵפֶר אֶחָד מִסִּפְרֵי הַקֹּדֶשׁ לִלְמֹד שָׁם, עַד כָּאן לְשׁוֹן רַבֵּנוּ יוֹנָה.