מסכת עירובין, פרק א, שיעור 11

משנה

כפי שהתבאר לעיל, מבוי שאינו מפולש, הסגור משלש צדדיו ופתוח בצד הרביעי לרשות הרבים, התרת הטלטול בו נעשית על ידי עשיית לחי וקורה בפתחו. משנתנו מבארת האם יש צורך בשניהם יחד, או שדי באחד מהם: הֶכְשֵׁר מָבוֹי שאינו מפולש, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צריך להניח בפתח המבוי גם לֶחִי וְגם קוֹרָה. ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְחָיַיִם – יש צורך להניח שני לחיים בשני הצדדים של פתח המבוי [והגמרא הסתפקה האם כוונתו לשני לחיים וקורה, או שני לחיים ללא קורה].

מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וזהו רבי מאיר, שלמד תורה מתחילה אצל רבי ישמעאל ואחר כך אצל רבי עקיבא, ואמר לרבי עקיבא בשם רבי ישמעאל, לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי ובֵית הִלֵּל עַל דינו של הַמָּבוֹי שֶׁהוּא – שרוחב פתחו פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁלדברי הכל נִּתָּר בְּלֶחִי אוֹ בְּקוֹרָה, ואין צורך בשניהם. עַל מַה נֶחְלְקוּ, עַל מבוי שֶׁהוּא – שפתחו רחב מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד עֶשֶׂר אמות, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֶחִי וְקוֹרָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אף בזה אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה [והרחב יותר מעשר אמות צריך צורת הפתח, כמבואר במשנה לעיל]. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, שלא כדברי רבי ישמעאל, אלא עַל זֶה וְעַל זֶה נֶחְלְקוּ.

גמרא

שנינו במשנה שנחלקו בית שמאי ובית הלל באופן התרת המבוי, האם די בלחי או קורה, או שיש צורך בשניהם, ומחמת לשון 'הכשר מבוי' האמורה במשנה, סברה הגמרא עתה שהמדובר הוא בכל מבוי שבעולם, ואפילו מבוי מפולש, ומקשה על כך מהברייתא ששנינו לעיל בענין זה. תמהה הגמרא, כְּמַאן – כדעת מי נשנתה משנתנו, המתירה אפילו מבוי מפולש ללא דלת וללא צורת הפתח אלא רק על ידי לחי וקורה, והרי זה לֹא כְּשיטת חֲנַנְיָה שבברייתא לעיל, האומר שלדברי הכל יש צורך בדלת ממש באחד מצדדי המבוי, ונחלקו אם גם בצד השני יש צורך בדלת, או שדי בלחי או קורה, וְגם לֹא כְּשיטת תַנָּא קַמָּא, האומר שיש צורך בצורת הפתח באחד הצדדים, ולחי או קורה בצד השני.

מתרצת הגמרא, אָמַר רַב יְהוּדָה, אין כוונת המשנה לכל מבוי שבעולם, אלא הָכִי קָאָמַר – כך היא כוונת התנא של משנתנו, הֶכְשֵׁר מָבוֹי סָתוּם – שאינו מפולש, אלא פתוח רק מצידו האחד לרשות הרבים, כֵּיצַד, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֶחִי וְקוֹרָה וְכוּ', וְאילו פְּלוּגְתָא [-מחלוקתם] דְּחַנַנְיָה וְתַנָּא קַמָּא, בְּמָבוֹי מְפוּלָשׁ הִיא.

אָמַר רַבִּי אַסִּי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, חָצֵר שאחד מצידיה נפרץ כולו למקום שאסור בטלטול, כגון לרשות הרבים או לכרמלית, אסורה כולה בטלטול, וכדי להתירה, צְרִיכָה שְׁנֵי פַּסִין מִשְּׁתֵי רוּחוֹת – יש צורך שבאותו צד פרוץ יהיו שני פסי כותל בנויים, משני צידי הפירצה, כלומר, מימין ומשמאל [ושניהם באותו צד של הפירצה], כָּל פַּס אפילו בְּאורך מַשֶּׁהוּ. וְאִם עושה פס רק מֵרוּחַ אַחַת, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא אותו הַפַּס לכל הפחות באורך אַרְבָּעָה טְפָחִים, ועל ידי זה נחשבת הפירצה כ'פתח', והחצר נחשבת כרשות בפני עצמה, המותרת בטלטול.

הגמרא מביאה ברייתא בענין דומה: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, לָשׁוֹן יָם שֶׁנִּכְנַס לֶחָצֵר – חצר שנפרצה בה פירצה, ונכנסו מים רבים לחצר, אֵין מְמַלְאִין מִמֶּנָּה בְּשַׁבָּת – אסור לשאוב משם מים, כיון שאותה לשון ים היא 'כרמלית', כמו הים עצמו, ואסור להכניס מים מכרמלית לחצר שהיא רשות היחיד, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִיצָה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, כלומר, שגדרו את אותה פירצה שבחצר, עד שנשאר פתח של עשר אמות או פחות, שזהו שיעור 'פתח', שאז גם לשון הים שבתוך החצר אינה כרמלית, אלא רשות היחיד. ממשיכה הברייתא, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – באיזה אופן נאמר דין זה, שיש צורך לגדור את הפירצה שבחצר, באופן שֶׁהיתה פִּרְצָתָה בְּרוחב היָתֵר מֵעֶשֶׂר אמות, ששיעור זה אינו נחשב 'פתח', ונחשבת לשון הים ככרמלית. אֲבָל היתה הפירצה כולה רק עֶשֶׂר אמות, או פחות, אֵין צָרִיךְ כְּלוּם, כיון שזהו שיעור פתח [והיינו באופן שנשארו שני פסים ברוחב 'משהו', או פס אחד של ארבעה טפחים, וכמבואר בדברי רבי יוחנן].

מקשה הגמרא, משמע מהברייתא שאף באופן שהפירצה רחבה מעשר אמות, מִמְלָא הוּא דְּלֹא מְמַלְאִינָן – רק למלאות מים מאותה לשון ים ולהכניסם לחצר אסור, הָא טִלְטוּלֵי מְטַלְטְלִינָן – אבל לטלטל בחצר עצמה, מותר, וַהֲלֹא נִפְרְצָה הֶחָצֵר לְמָקוֹם הָאָסוּר לָהּ, והיה ראוי להחשיב את כל החצר ככרמלית, ולאסור לטלטל אף בתוכה.

מתרצת הגמרא, הָכָא בְּמַאי עַסְקִינָן – ברייתא זו עוסקת באופן דְּאִית לֵיהּ גִּידוּדֵי – שנשארו אבנים בולטות בשני צידי הפירצה, שֶׁהֵם כְּמוֹ פַּסִין, והם מתירים את החצר. (מוסיף הרי"ף, וְאוֹתָן הַפַּסִין הֵם מִשְּׁתֵי רוּחוֹת – משני צדדי החצר, וּלְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, ולכן הן מַכְשִׁירוֹת רק לְטַלְטֵל בְּחָצֵר, אך לא להחשיב גם את לשון הים כרשות היחיד ולהתיר למלאות מים ממנה ולהכניסם לחצר. אֲבָל מְחִיצָה המתירה למלאות מים מלשון הים, צְרִיכָה להיות בתּוֹךְ הַמַּיִם, כדי לְהַכְשִׁיר וּלְהוֹצִיא וּלְמַלְּאוֹת הַמַּיִם מִתּוֹכוֹ).