(181) שער התורה, פרק ה

וּבִכְלַל הַחְזָקַּת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הוּא גַּם כֵּן לְהַשִּׂיא לוֹ בִּתּוֹ, וּכְמַאֲמַר חֲזַ"ל, שֶׁמַּעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּפְסָחִים: לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם, כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם וְיַשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, שֶׁאִם מֵת אוֹ גּוֹלֶה, יִהְיוּ בָּנָיו תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

וּבִזְמַנֵּנוּ, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת קֶרֶן הַתּוֹרָה יָרְדָה לֶעָפָר, וְלוֹמְדֵי הַתּוֹרָה הוֹלְכִין וּמִתְדַּלְדְּלִין, וְאֵין מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה לְזִוּוּג עִמָּם. וְיוֹתֵר נָקֵל לִפְעָמִים לְהִמָּצֵא שִׁדּוּךְ הָגוּן לְאִישׁ הַהֲמוֹנִי מִלְּהִמָּצֵא לְלוֹמְדֵי הַתּוֹרָה. וְכַמָּה גָּדְלָה הַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה תָּפוּג תּוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁאֵין מִי מַחֲזִיק בְּיָדָם. גַּם עֶלְבּוֹן גָּדוֹל הוּא לַתּוֹרָה, כְּשֶׁלּוֹמְדֶיהָ שְׁכוּלִים וְגַלְמוּדִים, אֵין מְאַסְּפָם הַבַּיְתָה. וְאוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה וְאוֹי לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה. מַה נָּשִׁיב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֶעָתִיד, כְּשֶׁנָּבוֹא לְדִין עַל עֶלְבּוֹן הַתּוֹרָה? וְכִדְאִיתָא בְּזֹהַר חָדָשׁ, שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר" וְגוֹ' זֶהוּ הַיּוֹם, שֶׁעָתִיד מֹשֶה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹן הַתּוֹרָה. וּכְבָר צָוַח עַל זֶה כִּכְרוּכְיָא הַגָּאוֹן ר' יְהוֹנָתָן בְּסֵפֶר "יַעֲרוֹת דְּבַשׁ".