182. הידור (א)

הִידּוּר מִצְוָה מוֹרֶה עַל אַהֲבַת ה', כִּי הָעוֹבֵד מִיִּרְאָה אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה, אֲבָל הָעוֹבֵד אֶת ה' מֵאַהֲבָה, לְפִי רוֹב הַחִבָּה מְדַקְדֵק בְּכָל מִצְוָה שֶׁלֹּא תֶחְסַר כָּל בָּהּ. וְהַמּוֹסִיף לְהִתְנָאוֹת – זֶה לוֹ לְמוֹפֵת וּלְאוֹת שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל מְאוֹדוֹ, וּמַרְבֶּה בִּכְבוֹדוֹ. וּמַה מְאֹד יֵבוֹשׁ וְיִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא הָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא מַקְפִּיד עַל מַלְבּוּשׁוֹ וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ וּבָתֵּי דִּירָתוֹ, שֶׁלֹּא יְהֵא בָּהֶם קֶרַע וְלִכְלוּךְ וְכַדּוֹמֶה, וּמְיַפֶּה אֶת בֵּיתוֹ בְּסִיד וְצִיּוּרִים, וּבְמִצְווֹת ה' אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל קְרָעִים וְכִעוּרִים. וְאַשְׁרֵי הָאִישׁ הָאוֹהֵב אֶת קוֹנוֹ וּמְכַבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנוֹ, וּמַרְבֶּה הוֹצָאוֹת עַל הַמִּצְווֹת לְהִתְנָאוֹת, יִשָּׂא בְּרָכָה מֵאֵת ה' צְבָאוֹת.