(183) פרק ז, הביאו לו מאכלים אחרים
ד. הקובע עצמו לאכול פירות, ובירך בסתמא על הפירות שלפניו, ולאחר מכן הביאו לו פירות ממין אחר, אף לאחר שגמר לאכול וכלה מהמינים הראשונים – אין צריך לחזור ולברך, כיון שקבע עצמו לאכול פירות לא הסיח דעתו מאכילת פירות כל זמן שמסב על יד השולחן.
לפי זה יוצא, כי הקובע עצמו לאכול סעודה עיקרית, ולא אכל פת, ובירך על מאכל מסויים, פטר בברכתו את כל המאכלים הנאכלים כהמשך לאכילתו שברכתם כברכתו, אע"פ שלא היו בפניו בעת ברכתו, ואף שכלה מהמין הראשון, שכיון שקבע לאכול – הרגילות לאכול יותר, ואינו מסיח דעתו מזה.
אמנם, מאכלים שאינם נאכלים כהמשך אכילתו, כגון שהוא בירך על מנה עיקרית ורוצה מיני מתיקה (מנה אחרונה) לא נפטרו, אלא אם כן רגיל בזה תמיד, או שהיו לפניו על השולחן.
ולכתחילה, ראוי (במקרה שקובע) לכוון בעת אמירת הברכה הראשונה לפטור את כל המינים הכלולים בברכתו.
<p>© כל הזכויות שמורות למחבר הספר 'וזאת הברכה' אין להעתיק או להפיץ ללא אישור מפורש מהמחבר.</p>
"הַאי מַאן דְּבָעֵי לְמֶהֱוֵי חֲסִידָא לְקַיֵּם מִילֵּי דִּבְרָכוֹת"
הָרוֹצֶה לִהְיוֹת חָסִיד, יְדַקְדֵּק וְיִזָּהֵר בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת
(בבא קמא ל.)
הָרוֹצֶה לִהְיוֹת חָסִיד, יְדַקְדֵּק וְיִזָּהֵר בְּהִלְכוֹת בְּרָכוֹת
(בבא קמא ל.)
