(183) שער התורה, פרק ה

וּבֶאֱמֶת מַה מְּאֹד רָאוּי וְנָכוֹן לְכָל אֶחָד, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לְהִתְדַּבֵּק עִם הַבֶּן תּוֹרָה, וְאַף אִם צָרִיךְ לְהוֹזִיל עַל זֶה סָךְ רַב מִנְּכָסָיו, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בִּפְסָחִים: לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם, כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם וְיַשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם וְכוּ', וְכָל הַנּוֹתֵן בִּתּוֹ וְכוּ'.

וּבִזְמַנֵּנו הַחִיּוּב עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי כַּאֲשֶׁר יִזְדַּוֵּג עִם תַּלְמִיד חָכָם, יִצְמְחוּ אַחַר כָּךְ מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן דּוֹרוֹת שֶׁל יִרְאֵי ה' וּמְקַיְּמֵי מִצְוֹתָיו. לֹא כֵן אִם יַעֲשֶׂה בְּהֶפְכּוֹ, מִי יוֹדֵעַ מַה יּוֹלֵד יוֹם מִיּוֹצְאֵי יְרֵכוֹ, וְכַאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בָּעִתִּים הָאֵלּוּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא יוֹתֵר עָשִׁיר, יוֹתֵר קָשֶׁה לוֹ לְהִנָּצֵל מֵעָרְמַת הַיֵּצֶר וְתַחְבּוּלוֹתָיו. עַל כֵּן יִרְאֶה לְקָּרֵב עַצְמוֹ לַתּוֹרָה וּלְלוֹמְדֶיהָ, וְהַתּוֹרָה אַגּוּנֵא וּמַצְלֵא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל.