188. הנאה (ב)

אִם יְבַקֵּשׁ הָאָדָם לֶאֱכוֹל אֵיזֶה דָּבָר מָתוֹק וְעָרֵב לְחִכּוֹ כְּדֵי לְהַשְׂכִּיל, אַף זֹאת לְמִצְוָה תֵּחָשֵׁב, וְכֵן מִנְהָג אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂה לֶאֱכוֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת אֵיזֶה דָּבָר שֶׁעָרֵב לְחִכָּם בִּזְמַן קַבָּלַת שַׁבָּת (קֹדֶם כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת), כְּדֵי לְקַבֵּל שַׁבָּת בְּשִׂמְחָה בָּאֹפֶן הֶאָמוּר, כִּי מִתַּעֲנוּג וְשִׂמְחַת הַגּוּף יָכוֹל לְעוֹרֵר תַּעֲנוּג הַנֶּפֶשׁ וְשִׂמְחָה רַבָּה שֶׁל מִצְוָה, עַד שֶׁתַּעֲנוּג הַגּוּף מֵהֶבֶל יִמְעַט, וְלֹא יֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ.