(189) שער התורה, פרק ו

וְדַע עוֹד, שֶׁנִּמְצָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהָאָדָם הַמַּחֲזִיק לוֹמְדֵי תּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עַם הָאָרֶץ בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה שֶׁלֶּעָתִיד יֵדַע גַּם הוּא אֶת הַתּוֹרָה. וּבֶאֱמֶת דָּבָר פָּשׁוּט הוּא, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶקּ בְּעֶצֶם שְׂכַר תּוֹרָתוֹ, וְיָדוּעַ דְהַתַּעֲנוּגִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן מִתְהַוִּים מֵעֶצֶם רוּחָנִיּוּת הַתּוֹרָה, מִמֵּילָא צָרִיךְ לֵידַע אֶת הַתּוֹרָה.

וְאִם כֵּן יַחְשֹׁב כָּל אָדָם בְּעַצְמוֹ, אֵיךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲזִיק לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה, דַּהֲלֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה, אִם הָיוּ אוֹמְרִין לָאָדָם שֶׁאֵינֶנּוּ בֶּן תּוֹרָה (אוֹ אֲפִלּוּ אִם הוּא לַמְדָּן, אַךְ הַמַּסֶּכֶת שֶׁחֲבֵרוֹ הַתַּלְמִיד חָכָם הֶעָנִי לוֹמֵד עַתָּה, הוּא לֹא לָמַד אוֹתָהּ עֲדַיִן): כַּמָּה הָיִיתָ רוֹצֶה לִתֵּן, עֲבוּר שֶׁתִּהְיֶה בָּקִי בְּעַל פֶּה בְּמַסֶּכֶת פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית, אוֹ בְּיוֹרֶה דֵּעָה אוֹ בְּחֹשֶן מִשְׁפָּט? בְּוַדַּאי הָיָה מֵשִׁיב: אֶתֵּן כָּל מַה שֶּׁיִּהְיֶה בִּיכָלְתִּי, אֲפִלּוּ בְּעַד פֶּרֶק אֶחָד, וְכָל שֶׁכֵּן עֲבוּר מַסֶּכֶת שְׁלֵמָה. וְזֶה אֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַזּה, שֶׁאֵין אָנוּ מַכִּירִין אֶת גֹּדֶל קְדֻשַׁת הַתּוֹרָה וְגֹדֶל עֶרְכָּהּ, וְכָל שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁשָּׁם יִרְאֶה כָּל אֶחָד בָּעַיִן אֶת גֹּדֶל קְדֻשַׁת הַתּוֹרָה וְיַשִּׂיג אֶת רוּם עֶרְכָּהּ. וְכַיָּדוּעַ מִמַּה דְּאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָדוֹשׁ, דְּמַאן דְּיָרֵית מַסֶּכֶת חֲדָא יָרֵית עָלְמָא חֲדָא. אֵיךְ יִשְׂמַח אַחַר כָּךְ בְּחֵלֶק הַתּוֹרָה, שֶׁיִּמְצָא מְזֻמָּן לְפָנָיו, אֲשֶׁר לֹא עָמַל בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְרַק בְּעַד הַמְּעַט שֶׁהִפְרִישׁ מֵעֲמָלוֹ בְּעוֹדוֹ בְּחַיָּיו. וְכַאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם תָּמִיד בְּזֶה בְּעוֹדוֹ בְּחַיָּיו, יָרוּץ אַחַר בַּעֲלֵי תּוֹרָה וְיִרְצֶה לְהִתְדַּבֵּק בָּהֶם וּלְהַחֲזִיק אוֹתָם, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאָדָם רָץ אַחַר שֻׁתָּף אֶחָד לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה.