(19) שער הזכירה, פרק ג

וְהַגָּאוֹן ר' רְפָאֵל זַ"ל בְּסִפְרוֹ "מַרְפֵּא לָשׁוֹן" בֵּאֵר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה גַּם כֵּן בְּטוּב טַעַם וָדַעַת. וְהוּא לְפִי מַה שֶּׁכָּתַב בְּסֵפֶר "חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" בְּשַׁעַר הַכְּנִיעָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם יָבוֹאוּ לְיוֹם הַחֶשְׁבּוֹן, וּכְשֶׁמַּרְאִים לָהֶם מַעֲשֵׂיהֶם, יִמָּצֵא בְּסֵפֶר זְכֻיּוֹתָם זְכֻיּוֹת, שֶׁלֹּא עָשׂוּ אוֹתָם, וְיֹאמְרוּ: לֹא עָשִׂינוּ. וְיֵאָמֵר לָהֶם: עָשׂוּ אֶת אֲשֶׁר דִּבֵּר בָּכֶם וְסִפֵּר בִּגְנוּתְכֶם. וְכֵן כְּשֶׁיַּחְסְרוּ מִסְפַּר זְכֻיּוֹת הַמְסַפְּרִים בִּגְנוּתָם, יְבַקִּשׁוּ בָּעֵת הַהִיא, וְיֵאָמֵר לָהֶם: אָבְדוּ מִכֶּם, בְּעֵת שֶׁדִּבַּרְתֶּם בִּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי. וְכֵן יֵשׁ מֵהֶם גַּם כֵּן, שֶׁיִּמְצְאוּ בְּסֵפֶר חוֹבוֹתָם חוֹבוֹת שֶׁלֹּא עָשׂוּ, וּכְשֶׁאוֹמְרִים: לֹא עֲשִׂינוּם, יֵאָמֵר לָהֶם: נוֹסְפוּ עֲלֵיכֶם בַּעֲבוּר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי שֶׁדִּבַּרְתֶּם בָּם וְכוּ' עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ, וְכֵן כָּתְבוּ שְׁאָרֵי סְפָרִים הַקְּדוֹשִׁים.

וְאִם כֵּן הַדָּבָר, מִי שֶׁמֻּטְבָּע, חַס וְשָׁלוֹם, בַּמִּדָּה הָרָעָה הַזֹּאת לְהָרִיק עַל חֲבֵרוֹ בְּחִצֵּי לְשׁוֹנוֹ תָּמִיד, לֹא יוֹעִיל לְנַפְשׁוֹ בְּשׁוּם חָכְמָה וְעֵצָה, אֲפִלּוּ אִם יַרְגִּיל אֶת נַפְשׁוֹ תָּמִיד לְתוֹרָה וּלְמִצְוֹת, כִּי מִיָּד שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר שָׁבוּעַ אוֹ שְׁבוּעַיִם אֵיזֶה אֹשֶר נִצְחִי עַל יְדֵי תּוֹרָה וּמִצְוֹת, יִמְצָא אֶת חֲבֵרוֹ בְּחִצֵּי פִּיו וְיִתֵּן לוֹ זְכֻיּוֹתָיו לָנֶצַח וְיִקַח תְּמוּרָתָם אֶת עֲוֹנוֹתָיו. וְאִם אַחַר כָּךְ יִשְׂתַּכֵּר עוֹד אֵיזֶה חֳדָשִׁים אוֹ שְׁנַיִם אֶת אֹשֶר הַנִּצְחִי, גַּם כֵּן יְסֻבַּב לוֹ אָדָם אַחֵר וְיִתְּנֵם לוֹ, כַּנַּ"ל, וְכֵן תָּמִיד עַד יוֹם מוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הָאָדָם הַזֶּה עָלוּל הוּא שֶׁיֵּצֵא מִן הָעוֹלָם נָקִי מִנְּכָסָיו, הַיְנוּ הַקִּנְיָנִים הַנִּצְחִיִּים שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְוֹת, וְיִהְיֶה מְמֻלָּא תְּמוּרָתָם בַּעֲוֹנוֹת רַבִּים וַעֲצוּמִים, מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים, שֶׁל כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים, שֶׁלָּקַח מִכָּל אֶחָד לְפִי עֵרֶךְ הַבִּזָּיוֹן וְהַכְּלִמָּה, שֶׁהִגִּיעַ לָהֶם עַל יָדוֹ בִּימֵי חַיָּיו. עַל כֵּן הִזְהִיר אוֹתָנוּ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, תְּחִלַּת הַכֹּל, לִנְצֹר לְשׁוֹנוֹ מֵרַע, וְאַחַר כָּךְ: "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב". כִּי עַל יְדֵי שֶׁיִּנְצֹר לְשׁוֹנוֹ, כַּמָּה מֵהַטּוֹב שֶׁיַּזְמִין לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה, עַל כָּל פָּנִים בְּיָדוֹ יִשָּׁאֵר וְלֹא יִנָּתֵן לַאֲחֵרִים חֵילוֹ.