(196) שער התורה (נא)

שער התורה / פרק ז

וְזֶה הוּא תּוֹכַחַת מְגֻלָּה לְאוֹתָן בְּנֵי אָדָם, שֶׁמַּעֲבִירִין אֶת בְּנֵיהֶם מִתַּלְמוּד תּוֹרָה כְּשֶׁהֵם עֲדַיִן נְעָרִים כִּבְנֵי י"ד וְט"ו, וְעַל יְדֵי זֶה נִשְׁאָר נַעַר מְנֹעָר מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַמִּצְוֹת, וְרַקּ רְצוֹנוֹ לִלְבֹּש תָּמִיד בִּגְדֵי חֹפֶשׁ וּלְהַרְחִיב אֶת גְּבוּלוֹ בְּכֶסֶף וְזָהָב. וְאוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, וְאוֹי לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה שֶׁל הָאָב, כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנּוֹ לָשׁוּב אֶל אֱלֹהִים וְכַנַּ"ל.

וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמּוֹרִין הֶתֵּר לְעַצְמָן לֵאמֹר: מַה תּוֹעֶלֶת תִּהְיֶה אִם יִהְיֶה לַמְדָּן, וְכִי רַב יִהְיֶה? מִדִּבְרֵיהֶם מַשְׁמַע, שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה רַב, לֹא יִצְטָרֵךְ הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לֵידַע אֵיךְ לַעֲבֹד אֶת ה', וְחַס וְשָׁלוֹם, לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל. הֲלֹא יָדוּעַ מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: "מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינַיִם", וּבֵאוּרוֹ הוּא, שֶׁהָאָדָם, בְּלִי הַתּוֹרָה הַמַּדְרֶכֶת אוֹתוֹ, הוּא כְּאִישׁ סוּמָא הַהוֹלֵךְ בְּעַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ מְלֵאָה פְּחָתִים, אֲשֶׁר סַכָּנָתוֹ וַדַּאי עֲצוּמָה וְרָעָתוֹ קרוֹבָה מֵהַצָּלָתוֹ. כֵּן הוּא מַמָּשׁ הָאָדָם בְּלִי הַתּוֹרָה, דְּלָא מִבָּעֵי שֶׁיֶּחְסַר לוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא כַּמָּה וְכַמָּה מֵאוֹת מִצְוֹת עַל יְדֵי זֶה, שֶׁלֹּא יָדַע כְּלָל אִם הִיא מִצְוָה, אַךְ גַּם שֶׁיַּכְנִיס תְּמוּרָתָם כַּמָּה וְכַמָּה מֵאוֹת עֲבֵרוֹת, שֶׁחָשַׁב עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם מִצְוֹת. וּבְיוֹתֵר מִזֶּה, הַמִּצְוֹת שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ תַּחַת יָדוֹ, לְבַד שֶׁרֻבָּן הֲוֵי בְּלִי שִׂמְחָה וּבְלִי אַהֲבָה וְיִרְאָה, גַּם הֵן בְּעַצְמָם פְּגוּמוֹת וּמְקֻלְקָלוֹת, כִּי לֹא יָדַע לַעֲשׂוֹתָם כַּדִּין.