(198) שער התורה, פרק ז

וְאִם כֵּן מַדּוּעַ נִתְחַכֵּם אָנוּ עַתָּה יוֹתֵר מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, כִּי בֶּאֱמֶת אֲנַחְנוּ בְּאֹפֶן זֶה בְּלֹא שָׂדֶה וְכֶרֶם הוּא יוֹתֵר מִי"ח מֵאוֹת שָׁנָה, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא עֲזָבָנוּ אֱלֹהֵינוּ. אֵין זֹאת כִּי אִם שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מַתְעֶה אֶת הָאָב, שֶׁהוּא מְרַחֵם בָּזֶה עַל בְּנוֹ, כְּשֶׁמְּסַלְּקוֹ מִתּוֹרָה וּמְשַׁעְבְּדוֹ לְעִנְיְנֵי הָעוֹלָם. אֲבָל בֶּאֱמֶת, כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב, יִרְאֶה שֶׁהוּא מִתְאַכְזֵר בָּזֶה עָלָיו וְלֹא מְרַחֵם. כִּדְאִיתָא בְּסִפְרִי עַל הַפָּסוּק: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם", מִכָּאן אָמְרוּ: כְּשֶׁהַתִּינוֹק מַתְחִיל לְדַבֵּר אָבִיו מְדַבֵּר עִמּוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּמְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, וְאִם אֵינוֹ מְדַבֵּר עִמּוֹ לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְאֵינוֹ מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ קוֹבְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם וְכוּ' לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם". אִם לִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם, יִרְבּוּ יְמֵיכֶם. וְאִם לֹא, יִקְצְרוּ יְמֵיכֶם. שֶׁכָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה נִדְרָשִׁים, מִכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן וּמִכְּלַל הֵן לָאו. (וְאֵין כַּוָּנַת הַסִּפְרִי דַּוְקָא עַל קְטַנִּים גְּמוּרִים, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהוּא תַּחַת רְשׁוּת אָבִיו וּמֻטָּל עָלָיו לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, דְּאָטוּ קְטַנִּים כְּתִיב בַּקְּרָא). וְכֵן אָמְרוּ חֲזַ"ל: דְּבָנָיו שֶׁל אָדָם מֵתִים מִפְּנֵי בִּטּוּל תּוֹרָה. עַל כֵּן יִרְאֶה כָּל אָדָם לְהַחֲזִיק בְּנוֹ לְתוֹרָה, וְיַאֲרִיךְ יָמָיו הוּא וּבָנָיו. וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַנּוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, בְּוַדַּאי לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו.