יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

198. דיני מוקצה, נא-נב

נא. להלן יבוארו התנאים שהתנו חז"ל, שאם התקיימו כל התנאים, נהפך הדבר – שמצד עצמו היה מותר בטלטול – לבסיס למוקצה, ודינו כדין המוקצה עצמו:

נב. התנאי הראשון: אין הבסיס נאסר בטלטול אלא כשהמוקצה הונח עליו על ידי בעל הבסיס, או על ידי מי שקיבל ממנו רשות להניחו עליו, אף אם הוא גוי, וכן אם לא קיבל רשות מפורשת אך עשה כן לטובת הבעלים, כי בודאי הבעלים מתרצה בכך. אבל אם הניח את המוקצה על דבר מותר של חבירו שלא בידיעתו ושלא בהסכמתו ושלא לטובתו, אין הדבר המותר נהפך להיות 'בסיס', גם אם הדבר המותר והמוקצה שייכים לאותו אדם [כגון שהניח ראובן מוקצה של שמעון על גבי כלי היתר של שמעון], והטעם לכך, כיון שאין אדם יכול לאסור דבר שאינו שלו שלא מדעת בעליו, ולכן באופן זה מותר לטלטל את הדבר המותר באופנים שהתבארו לעיל סעיף מט [והיינו כשגוי הסיר את המוקצה, או שהוא עצמו ינער את המוקצה – אם הוא זקוק לגוף הבסיס או למקומו וכו', כמבואר שם].

ההלכות הן מתוך הספר 'שמירת שבת כהלכתה', וכל הזכויות שמורות ליורשי המחבר, הגרי"י נובירט זצ"ל. אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.

 

"יְכוֹלָה הִיא שַׁבָּת שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ, וִיקַבְּצֶנּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִגָּלוּתֵינוּ. וְאִלְמָלֵי שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן, מִיַּד נִגְאָלִים". (זוהר חדש, וישב)