(199) שער התורה, פרק ח

פרק ח: עוד מענין המחזיק בניו ללימוד תורה

וְיֵשׁ שֶׁמּוֹרִים הֶתֵּר כַּיּוֹם בְּפָנִים אֲחֵרִים וְאוֹמְרִים: מַה נַּעֲמֹל לָרִיק לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה? אוּלַי יִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ לַצָּבָא כְּשֶׁתִּתְמַלֵּא לוֹ שְׁנַת הָעֶשְׂרִים, וְטוֹב לְלַמְּדוֹ רַק שְׁאָר חָכְמוֹת וְעִנְיָנִים, אֲשֶׁר בָּהֶם אוּלַי יֵקַל לוֹ מִזְּמַן הָעֲבוֹדָה? וְדִבְרֵיהֶם אֵלּוּ דּוֹמִים, לְאָדָם שֶׁמֻּכְרָח לִסַּע בִּסְפִינָה עַל הַיָּם זְמַן מְרֻבֶּה וּמִתְיָאֵשׁ לִקְנוֹת מָזוֹן, וְאֵין מֵכִין מָזוֹן כְּלָל מִטַּעַם שֶׁיָּרֵא, אוּלַי לֹא יַסְפִּיק הַמָּזוֹן הַהוּא.

(הגה"ה. וּבֶאֱמֶת כַּמָּה אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ, דְּהָא אִם יִזְדַּמְּנוּ לְאָדָם שְׁנֵי עֲסָקִים טוֹבִים וּמוֹעִילִים, וְאִם יִתְפֹּס הָאֶחָד, יִהְיֶה מֻכְרָח לְהַנִּיחַ חֲבֵרוֹ מִתַּחַת יָדוֹ, יִרְאֶה בְּעֵינָא פְּקיחָא, אֵיזֶה עֵסֶק הוּא וַדַּאי וְאֵיזֶה הוּא סָפֵק, וְיַנִּיחַ אֶת הַסָּפֵק מִפְּנֵי הַוַּדַּאי, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא רַק סְפֵק סְפֵקָא. גַּם יִרְאֶה בְּעֵינָאֹ פְּקִיחָא אֵיזֶה עֵסֶק טוֹב וּמוֹעִיל יוֹתֵר, וְאֵיזֶה עֵסֶק מִתְקַיֵּם יוֹתֵר. כִּי לִפְעָמִים אַף אִם יִהְיֶה הָאֶחָד טוֹב יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ, אַךְ הָעֵסֶק הָאַחֵר נִמְשָׁךְ לִזְמַן כִּפְלֵי כִּפְלַיִם, יִבְחֹר בְּזֶה שֶׁיִּתְקַּיֵּם יוֹתֵר זְמַן אָרוֹךְ, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אִם הוּא גַּם כֵּן טוֹב בְּעֶצֶם יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ. וְאִלּוּ בְּעִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה' וְעִנְיְנֵי הָעוֹלָם, מֵסִית הַיֵּצֶר אוֹתָנוּ, שֶׁנַּנִּיחַ עִנְיְנֵי עֲבוֹדַת ה' שֶׁהוּא טוֹב וּמוֹעִיל בְּעַצְמוּתוֹ יוֹתֵר מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם, כְּמַאֲמַר הַתַּנָּא: יָפָה שָׁעָה אַחַת בָּעוֹלָם הַבָּא וְכוּ' וְגַם הוּא מִתְקַיֵּם לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם שֶׁהוּא רַק כְּצֵל עוֹבֵר. וְגַם הַטּוֹבָה הַנִּצְחִית, שֶׁעַל יְדֵי עֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ הוּא וַדַּאי, אֲשֶׁר אֵין וַדַּאי כְּמוֹתוֹ, מֵסִית הַיֵּצֶר אוֹתָנוּ, שֶׁנַּנִּיחַ כָּל זֶה מִפְּנֵי סְפֵק סְפֵקָא שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָנוּ אוֹמְרִים בַּוִּדּוּי: סַרְנוּ מִמִּצְוֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה לָנוּ, הַיְנוּ, שֶׁלֹּא הָיָה אֲפִלּוּ שָׁוֶה בְּעֵינֵינוּ הַטּוֹב הַנִּצְחִי וְהַטּוֹב הַכָּלֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהָרְאָיָה שֶׁדָּחִינוּ אֶת הַוַּדַּאי מִפְּנֵי הַסָּפֵק. וְהָרוֹצֶה לְהִנָּצֵל מֵהֲסָתַת יֵצֶר הָרָע, יִתְבּוֹנֵן בְּנַפְשׁוֹ תָּמִיד וְיַחֲשֹׁב בְּגֹדֶל נֹעַם הַשָּׂכָר, שֶׁיִּתֵּן לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲבוּר מִצְוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגְּרָ"א, שֶׁלְּכָךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם הַנִּצְחִי בְּכָל הַהֲכָנוֹת הַמִּצְטָרְכוֹת לָזֶה, שֶׁיְּקַבְּלוּ שָׁם הַשָּׂכָר עֲבוּר קַיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, וְלֹא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִפְּנֵי שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִנָּתֵן לָאָדָם כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה וְכָל תַּעֲנוּגָיו עֲבוּר מִצְוָה אַחַת, לֹא יַסְפִּיק זֶה לַתַּעֲנוּג שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ עֲבוּר הַמִּצְוָה. וְאִם יִתְבּוֹנֵן אָדָם בָּזֶה, בְּוַדַּאי לֹא יִדְחֶה הַטּוֹב הַנִּצְחִי הַוַּדָּאִי מִפְּנֵי הַסְּפֵק סְפֵקָא שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה).