2. דיני אמירה לגוי בשבת, ב
ב. אסור לרמוז לנכרי בשבת בלשון ציווי שיעשה מלאכה בשבילו, אפילו אם רומז לגוי בידיו או בראשו וכדו'. אבל אחר השבת מותר לומר לו ברמז למה לא עשית עבורי דבר פלוני בשבת שעברה, (אף שהוא רמז ברור), והנכרי מבין מתוך דבריו שרצונו שיעשה כן בשבת הבאה. אבל רמז שאינו בלשון נוכח וציווי, אלא דרך סיפור דברים בעלמא, מותר אפילו בשבת עצמה, וכגון שאומר לו: הנר אינו מאיר יפה, ושומע הנכרי ומתקנו. וגם ברמז שאינו בלשון ציווי, אין לישראל ליהנות הנאה ישירה ממלאכת הנכרי בשבת, אלא אחר השבת בכדי שיעשו, אא"כ באופן שהיה יכול לקרוא לאור הנר בלאו – הכי, והנכרי שיפר ותיקן את הנר בשבילו על – ידי רמז כנ"ל, וכל כיוצא בזה.
