2. דיני שכר שבת, ג-ה
ג. המביא אשה לביתו כדי שתשמור על ילדיו בשבת (שמר – טף), לא ישלם לה עבור השמירה של יום שבת בלבד, אלא יתן לה שכר שבת בהבלעה, דהיינו, שתשמור על ילדיו גם בימי חול, ויבליע את שכר שבת עם שאר השכר.
ד. מותר לשליחי צבור המתפללים בשבת וביום – טוב, או בראש השנה ויוהכ"פ, לקבל שכר אפילו שלא בהבלעה, (דהיינו, שאין צריך שהשכר יובלע עם שכר עבודתו שיעבוד גם בימי החול), ובלבד שלא ידברו על השכר בשבת. שמאחר והוא צורך מצוה, אין צריך לשלם בהבלעה. וכן המנהג בעיה"ק ירושלים ת"ו, ופוק חזי מאי עמא דבר. ומכל מקום אינם רואים סימן ברכה מאותו שכר, ולכן טוב שיקנה בשכר זה איזה דבר מצוה, כמו ספרי קודש ללמוד בהם, או תפילין של רבינו תם, וכדומה. והמחמיר לקבל השכר בהבלעה, (שיעמוד כשליח צבור גם בכמה מימי החול, ושכר השבת יובלע עם השכר שמקבל בימי החול), תבא עליו ברכת טוב.
ה. אף משגיחי כשרות בבתי מלון ומסעדות, מותר להם לקבל שכר שבת, שגם זה נחשב צורך מצוה להציל רבים ממכשול ועוון. והמחמיר לקבל השכר בהבלעה, תבא עליו ברכה.
