202. הלואה (א)

יָדוּעַ שֶׁהַלְוָאָה הִיא אַחַת מתרי"ג מִצְווֹת, לְהַלְווֹת לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לִלְווֹת, בֵּין לְעָנִי בֵּין לְעָשִׁיר, אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ חז"ל שֶׁאִם בָּאִים לִפְנֵי הָאָדָם עָנִי וְעָשִׁיר כְּדֵי לִלְווֹת, הֶעָנִי קוֹדֵם. וַאֲפִילוּ אִם רוֹצֶה גּוֹי לִלְווֹת מִמֶּנּוּ בְּרִבִּית וְיִשְׂרָאֵל רוֹצֶה לִלְווֹת בְּחִנָּם, יִשְׂרָאֵל קוֹדֵם, וְאַף שֶׁמֵּחֲמַת כֵּן הוּא נִמְנַע מִלְּהַרְוִיחַ אֶת הָרִבִּית שֶׁהָיָה הַגּוֹי נוֹתֵן לוֹ, אָבִינוּ רוֹעֵנוּ אֵינוֹ חָפֵץ בַּהֶפְסֵד שֶׁלָּנוּ, וְאֵין מַעְצוֹר לַה' לְשַׁלֵּם רֶוַח בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּפְלֵי כִּפְלַיִם מִמַּה שֶׁנּוֹתֵן הַגּוֹי. וְיִתָּכֵן שֵּׁשַּׁיָּךְ דִּין זֶה גַּם בֶּעָשִׁיר וְעָנִי יִשְׂרְאֵלִים, שֶׁאִם הֶעָשִׁיר רוֹצֶה לִלְווֹת בְּשָׂכָר בְּדֶרֶךְ 'הֶתֵּר עִיסְקָא', וְהֶעָנִי רוֹצֶה לִלְווֹת בְּחִנָּם, הֶעָנִי קוֹדֵם. אַךְ נִרְאָה שֶׁהַכֹּל לְפִי הַצֹּרֶךְ, שֶׁאִם הֶעָנִי רוֹצֶה לִלְווֹת כְּדֵי לִקְנוֹת אֵיזֶה דָּבָר שֶׁל מוֹתָרוֹת שֶׁאֵינוֹ דָּחוּק לוֹ כָּל כָּךְ, וְאִלּוּ הֶעָשִׁיר רוֹצֶה לִלְווֹת כְּדֵי לְשַׁלֵּם לְבַעַל חוֹבוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי בּוּשָׁה וּכְלִמָּה וּבִזָּיוֹן, וְשֶׁלֹּא לְהַפְסִיד אֶת נֶאֱמָנוּתוֹ, בְּאֹפֶן זֶה וַדַּאי הֶעָשִׁיר קּוֹדֵם, שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא נֶחְשָׁב 'עָנִי' לְעִנְיָן זֶה יוֹתֵר מִכָּל הָעֲנִיִּים.

וּמַה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהַלְוָאָה לְיִשְׂרָאֵל בְּחִנָּם קוֹדֶמֶת לְהַלְוָאָה לְגוֹי בְּרִבִּית, הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין הַמַּלְוֶה זָקוּק לְמָעוֹת הָרִבִּית לְפַרְנָסָתוֹ, אֲבָל אִם אֵין לוֹ מֵהֵיכָן לְּהִתְפַּרְנֵס אִם לֹא יַלְוֶה בְּרִבִּית לַגּוֹי, חַיָּיו קוֹדְמִים, וְאֵינוֹ חַיָּב לְהַלְווֹת לְיִשְׂרָאֵל בְּחִנָּם. אַךְ יִּזָּהֵר הָאָדָם שֶׁלֹּא יִפְתַּח פֶּתַח הֶתֵּר לְעַצְמוֹ לְהִמָּנַע מִלְּהַלְווֹת לְיִשְׂרָאֵל בְּטַעֲנָה שֶׁהוּא זָקוּק לָרִבִּית שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ הַגּוֹיִים, כִּי הֲלֹא אֱלֹקִים יַחְקֹר זֹאת, כִּי הוּא יוֹדֵעַ אִם יָכוֹל הוּא אוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל.