(202) שער התורה, פרק ח

וְאַעֲתִיק מַה שֶּׁאָמַרְתִּי עַל פָּסוּק בְּשִׁיר הַשִּׁירִים, וְנָבוֹא אַחַר כָּךְ לְעִנְיָנֵנוּ, וְהוּא: הַכָּתוּב אוֹמֵר: "הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם" וְגוֹ'. וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: שֶׁאוֹמֶרֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִשָּׁה לְבַעֲלָהּ: הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה צֹאנְךָ וְאֵיכָה תַּרְבִּיצֵם בַּצָּהֳרָיִם בְּגָלוּת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁהִיא עֵת צָרָה לָהֶם כְּצָהֳרַיִם, שֶׁהִיא עֵת צָרָה לַצֹּאן? וְהֵשִׁיב עַל זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְּבֵי הַצֹּאן" וְגוֹ"וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י הַדֻּגְמָא: אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ כְּנֵסִיָּתִי וַעֲדָתִי הַיָּפָה בַּנָּשִׁים בִּשְׁאָר אֻמּוֹת, אֵיכָה תִּרְעֶה וְתִנָּצְלִי מִיַּד הַמְצִיקִים לָךְ לִהְיוֹת בֵּינֵיהֶם וְלֹא יֹאבְדוּ בָּנַיִךְ, הִתְבּוֹנְנִי בְּדַרְכֵי אֲבוֹתַיִךְ הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁקִּבְּלוּ תּוֹרָתִי וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתִּי וּמִצְוֹתַי, וּלְכִי בְּדַרְכֵיהֶם. וְאַף בִּשְׂכַר זֹאת תִּרְעִי אֶת גְּדִיּוֹתַיִךְ אֵצֶל שָׂרֵי הָאֻמּוֹת. וְכֵן אָמַר יִרְמְיָהוּ: "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים וְכוּ' שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה" וְגוֹ'. וְהִנֵּה לִכְאוֹרָה, מַה דְּהֵשִׁיב הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכִי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדְעָה שֶׁמִּצְוָה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ? אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא עִנְיָן עָמֹק, דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שָׁאֲלָה עֵצָה, אֵיךְ לַעֲשׂוֹת בָּעֵת הַזּוֹ, שֶׁאָנוּ מְחֻסָּרִין הַשְׁפָּעָה וְגַם מֻכְפָּלִים בְּצָרוֹת מְרֻבּוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה הַיֵּצֶר הָרָע מֵסִית אוֹתָנוּ לְסַלֵּק מֵעָלֵינוּ עֹל הַתּוֹרָה אוּלַי יוּקַל עַל יְדֵי זֶה מֵעָלֵינוּ עֹל גָּלוּת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. לָזֶה בָּא הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹן "תִּרְעֶה", שֶׁהוּא מוֹרֶה עַל הַשְׁפָּעָה, "וְאֵיכָה תַּרְבִּיץ" כְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י. הֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקִּבֵי הַצֹּאן", הַיְנוּ שֶׁנִּתְבּוֹנֵן בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינוּ, וְהוּא, כִּי יָדוּעַ הוּא מַה שֶּׁאָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻרְגָּלִים כִּמְעַט בְּכָל תְּפִלָּה, שֶׁיִּזְכֹּר לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְכוּת אָבוֹת, הַיְנוּ, אִם נֵלֵךְ מְעַט בְּדַרְכֵיהֶם. וְאַף שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג אֲפִלּוּ מְעַט מִן הַמְּעַט מִדַּרְכֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים וְאַף כִּי לֵילֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר עָלָיו הַכָּתוּב: "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקַים", וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: זֶה אַבְרָהָם, וּשְׁאָר הָאָבוֹת מִסְּתָמָא גַּם כֵּן כְּעִנְיָן זֶה. מִכָּל מָקָּוֹם אִם נִרְאֶה לִתְפֹּס כְּפִי מַה שֶּׁיַּשִּׂיג שִׂכְלֵנוּ מִדַּרְכֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים וְלֶאֱחֹז מְעַט מֵהַנְהָגָתָם בַּקֹּדֶשׁ, תּוֹעִיל לָנוּ זְכוּתָם הָרוֹמֵמָה לַהֲבִיאֵנוּ לְכָל טוֹב. מַה שֶּׁאֵין כֵּן, אִם נִתֵּן, חַס וְשָׁלוֹם, כָּתֵף סוֹרֶרֶת וְלֹא נִרְצֶה לֵילֵךְ כְּלָל בְּדַרְכֵיהֶם, בְּוַדַּאי לֹא לְהוֹעִיל וְלֹא לְכָבוֹד יִהְיֶה לָנוּ מַה שֶׁנַּזְכִּיר זְכוּתָן.